תיאטרון האבסורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תיאטרון האבסורד (צרפתית: "Le Théâtre de l'Absurde") הוא מונח המתייחס לסוגת תיאטרון אשר החלה להבשיל בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-20 וצמחה בצרפת. המונח מתייחס למספר מחזות שהופיעו בשנות ה-40, ה-50, וה-60 באירופה ולסגנון באופן כללי.

מחזאים שחוו את התפרקות הסדר וההיגיון המוכרים בזמן מלחמת העולם השנייה, החלו ליצור לאחריה תיאטרון שידבר על החוויה של עולם ללא אלוהים - עולם ללא משמעות, ללא מטרה שמכוונת את חיי האדם. העולם נראה כעומד על סף השמדה מוחלטת, והמחזאים ניסו לתת ביטוי לאימה שחש האדם ברגעים שעוד נותרו לו להעביר את חייו בהם.

החידוש והמהפכה של מחזאי האבסורד לא היה רק בתוכן, ובנושאים שעליהם כתבו אלא גם בצורניות של מחזות האבסורד: הם יצרו דימויים על הבמה שאינם מחקים את המציאות שמחוץ לתיאטרון אלא יוצרים דימוי תיאטרוני שקיים אך ורק על הבמה.

על יוצריו הגדולים נמנים: סמואל בקט, הרולד פינטר, אז'ן יונסקו ואדוארד אלבי.

פירוש מילולי של המילה "אבסורד" הוא מחוץ לכל סדר או הרמונייה מקובלת. תיאטרון האבסורד הוא תיאטרון המתאר את מצב האדם בעולם חסר סדר.

לידתו של האבסורד היא בספרות, אלבר קאמי וז'אן-פול סארטר ממשיכי זרם האקזיסטנציאליזם הולידו מתוכו את האבסורד. האבסורד מראה ניצניו לראשונה בספרו של אלבר קאמי "המיתוס של סיזיפוס". האבסורד מסמל דיס-הרמוניה, זוהי למעשה פילוסופיה חילונית אנטי דתית שבאה להגדיר לאדם את מקומו בתיך ה'אין', בתוך ה'ריק'.

בסוף שנות השישים של המאה ה-20 דעך תיאטרון האבסורד.