סל תרבות ארצי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סל תרבות ארצי הינו פרויקט במערכת החינוך במדינת ישראל המוציא תלמידים מגיל הגן ועד כיתה י"ב למספר אירועי תרבות במשך שנת הלימודים. אירועי התרבות נוגעים לאמנות פלסטית, מוזיקה, מחול, ספרות, קולנוע ותיאטרון.

הפרויקט הינו מיזם משותף למשרד החינוך, לחברה למתנ"סים ולרשויות המקומיות. משרד החינוך יזם את "סל תרבות ארצי" כתוכנית מובילה בחינוך לאמנות. הוא מתקצב אותה ועושה להחלתה על כלל אוכלוסיית התלמידים בישראל. החברה למתנ"סים אחראית על התוכנית ומהווה מסגרת ארגונית עבורו, והרשויות המקומיות אחראיות למימוש התוכנית בתחום שיפוטן, ושותפות לביצועה. מטה הפרויקט פועל למימוש יעדי התוכנית ברמה החינוכית, הארגונית והמנהלית. המטה בונה ומקיים מערך של תמיכה מקצועית ובקרות.

[עריכה] עקרונות התוכנית

סל תרבות ארצי מכניס את אירועי התרבות לתוך חינוך החובה, שכל ילד בישראל זכאי לו. מפעילי התוכנית רואים את אחד מהישגיה החשובים בהבאת אמנות איכותית אל הפריפריה ומשפחות מעוטות יכולת.

על מנת להביא מצד אחד להשתתפות באירועי תרבות איכותיים בלבד, ומצד שני למנוע השלטת טעם אחיד באמנות, התוכנית מבזרת את הסמכויות בין שלושה מוקדים. במוקד אחד, ועדת מומחים של 120 איש הפועלים בהתנדבות, המורכבת מאנשי אקדמיה בתחומי האמנות בישראל מאשרת רשימה של מאות אירועים שנכללים בתוכנית. במוקד שני, כל בית ספר בוחר את האירועים שבהם ישתתף. במוקד שלישי, מפעילי התוכנית מלווים את התוכנית.

[עריכה] היסטוריה

תחילת דרכה של התוכנית הייתה רצופה קשיים והתנגדויות. בתי הספר, הפועלים מתוך דרישות נוקשות והנתונים במרדף אחרי הישגים לימודיים, התקשו לקבל את התפישה שיציאת תלמידים לצפייה בתיאטרון או להאזנה לקונצרט היא חלק ממערכת הלימודים. מנהלי בתי ספר טענו שלא ניתן לוותר לשם כך על שעות הוראה בכיתות, ובייחוד כאשר דובר בגילאים שעסקו בהכנה למבחני הבגרות. מורים טענו שמסובך להביא תלמידים לאולמות המופעים; וכולם טענו שתלמידים לא יהיו מסוגלים להבין, ליהנות או להתעניין ביצירות בתחומי אמנות כמו מחול או מוזיקה קלסית. החשיפה לאמנות מובחרת נתפסה על ידי רבים כבלתי אפשרית כלל למימוש, כאשר מדובר בילדים ובנוער.

בשנותיה הראשונות הקיפה התוכנית 16 רשויות מקומיות, 130 בתי ספר, ו-55,000 תלמידים. בשנת 2006 היא פעלה בקרב 124 רשויות מקומיות, 900 בתי ספר, ו-600,000 תלמידים, שהם בסביבות שליש מהתלמידים בישראל, שהשתתפו בכ-12,000 מופעים ומפגשי אמנות. היא פועלת בפרישׂה כלל-ארצית (וכלל-מגזרית) רחבה. מדי שנה פונים ערים ויישובים נוספים בבקשה להצטרף לתוכנית.

[עריכה] השפעות

"סל תרבות ארצי" שינה את פני צריכת התרבות בארץ בכך ששילב לראשונה קהל צעיר מהפריפריה התרבותית באירועי אמנות בעלי ערך מוכר. הוא גרם לעלייה ללא תקדים בהיקפי הצפייה באמנות בארץ. כך למשל עלה ב- 300% מספר בני הנוער בגילאי 14 עד 17 הצופים בתיאטרון, במהלך 10 השנים הראשונות לקיום המיזם (עפ"י נתוני הלמ"ס). אם לפני הקמתו של הסל, סך כל הצופים במחול אמנותי בארץ - מבוגרים בעיקרם הגדול - היה 161,000 איש, הרי שכיום מספר צופי המחול במסגרת "סל תרבות ארצי" בלבד מגיע ל-260,000 איש. היקף עצום זה של צריכת תרבות על ידי התלמידים, משפיע גם על היקף התעסוקה של אמנים בישראל ועל היקף היצירה שלהם ושל מוסדות התרבות השונים. סך כל המפגשים ומופעי האמנות מגיע לכ-12,000 בשנה.

מוסדות התרבות מתברכים, על כן, בתוכנית זו הסוללת עבורם נתיבים לקהל בני נוער. הודות לאמצעים שבהם הוא נוקט בהכנת תלמידים ובזכות התקבלותו בבית הספר, "סל תרבות ארצי" מסוגל לקרב תלמידים אל המורכבות שביצירות. מוסדות אלה מצאו ב"סל תרבות ארצי" בן ברית. תביעתו של הסל לאיכות ולסטנדרטים אמנותיים גבוהים מאפשרת להם להעלות יצירות איכות בשיתוף פעולה איתו. כך נולדו היוזמות שמימשו הפקות ייחודיות ותוכניות אמנות מקוריות, דוגמת "המלט" של הקאמרי, "כמויות" של בת שבע, "סינדרלה" של האופרה הישראלית, ושירי דליה רביקוביץ' של תיאטרון הרצליה.

למרות המספר העצום - 600,000 התלמידים – שאליהם מגיעה התוכנית, היא תובעת ומאפשרת התייחסות אל התלמיד היחיד, ופותחו בה שיטות בקרה ותכנון המאפשרות מעקב אחרי הצפייה במופעים של כל ילד וילד, לאורך כל שנות לימודיו. המורים מדווחים כי פעילות "סל תרבות ארצי" משפיעה באופן בולט ומשמעותי על סדר היום של בית הספר, על האקלים החינוכי, על נושאי השיח ודרכי השיח בין מורה לתלמיד.