תחת-א סוליימאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

_{קואורדינטות: 36°36′14″N 47°14′6″E}

תחת-א סוליימאן (כס שלמה)
אתר מורשת עולמית
האגם הארטזי בכס שלמה
מדינה	איראן
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2003, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4, 6

תחת-א סוליימאן (פרסית تخت سلیمان‎ - "תחת-א סוליימאן" או "כס שלמה") סמוך לעיר תכאב (تکاب; כורדית Tikab) במחוז אזרבייג'אן המערבית בצפון-מערב איראן, הוא אתר ארכאולוגי ששימש כמרכז זראוסטרי בתקופת הסאסאנים במאה ה-6 ובמאה ה-7, ונבנה באופן חלקי בתקופת האימפריה המונגולית במאה ה-13. בשנת 2003 הוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.

[עריכה] היסטוריה

האימפריה הסאסאנית שהתקיימה בין המאה ה-3 למאה ה-7 השיבה את הדומיננטיות הפרסית לרמות איראן, לאחר שאלה נשלטו משך 600 שנים על ידי התרבות ההלניסטים ועל ידי הפרתים. הסאסאנים ביססו סגנון אדריכלי אשר שאב הן מהמקורות האחמנים והן מההשפעות ההלנסיטיות והפרתיות, וסגנון זה השפיע מאוחר יותר על האדריכלות האיסלאמית. בשל חשיבותם של האש והמים בתרבות הפרסית והזראוסטרית, נמשכו הפרסים לאזורים של פעילות געשית, במיוחד כאשר הייתה בהם גם נוכחות של גופי מים. הסאסאנים החיו את הזרסטרואיזם, העניקו לו מעמד של דת רשמית ובנו מקדשים לעבודת האש. עוד סגדו הסאסאנים לאלה אנאהיתה (آناهیتا); Anahîta) שהייתה אלה המים והאדמה.

מראה בכס שלמה

המקדש שבנו הסאסאנים באתר הגעשי בתחת-א סוליימאן נקרא תחילה אזארגושאסב (آذرگشسب - "מקדש האש של האבירים"), ומאוחר יותר קיבל המקום את שמו הנוכחי - כס שלמה. המכתש הסמוך הניצב בראשו של הר געש מכונה זנדאן-א סוליימאן (زندان سلیمان - "כלא שלמה"), והוא היה מוקד לפולחן כבר במהלך האלף ה-1 לפנה"ס. המכתש מוקף בשרידי מקדשים מתקופה זו, ובעבר היה מלא מים אך לאחר מכן יבש.

עם קום האימפריה הסאסאנית איבד כלא שלמה את חשיבותו, והסאסאנים התמקדו בבנייה באזור כס שלמה. הבנייה במקום החלה באמצע המאה ה-5 בתקופתו של המלך פירוז הראשון, והאתר היה לאחד משלושת המקדשים המלכותיים בממלכה כמאה שנה לאחר מכן, החל בתקופתו של כוסרו הראשון (שני האחרים לא אותרו). חשיבותו של האתר גדלה עם אימוץ פולחן האלה אנאהיתה, ומקדש לכבודה הוקם במקום. סביב המתחם התפתח יישוב, אך האתר חרב בשנת 627 בידי הצבא הביזנטי.

האתר שב וניבנה באופן חלקי בתקופת המונגולים במאה ה-13. במקום הוקם ארמון מלכותי, ומקדש האש וחלק מהמבנים סביב כס שלמה חודשו. החל באמצע המאה ה-14 החל האתר לשקוע ונינטש בהדרגה. הוא התגלה ב-1819 ונערכו בו מספר מחקרים, אך רק בשנות השבעים של המאה ה-20 בוצע במקום סקר מקיף.

בשל ייחודו של המקום ותופעות הטבע שבו, נקשרו בו מספר אגדות שייחסו לו קשר אל שלמה, ישו והגביע הקדוש, אל גן עדן ועוד. לפי האגדה הידועה ביותר שימש המכתש בכלא שלמה שעומקו כ-80 מטר כמתקן כליאה למפלצות בתקופת שלמה המלך, ומכאן שמו.

[עריכה] האתרים החשובים

כס שלמה (תחת-א סוליימאן - מפה: 1) - האתר ממוקם על משטח מורם בצורת אליפסה שאורכו כ-550 מטר ורוחבו כ-300 מטר, והוא נישא לגובה של כ-60 מטר מעל המישור. במרכזו אגם קטן שמקורו במעיין ארטזי ועומקו כ-120 מטר. המקדש הסאסאני במקום הוקף בחומת אבן בגובה של 13 מטר שבה קובעו שני שערים (בצידה הדרומי ובצידה הצפוני) ולאורכה הוקמו 38 מגדלים. המבנים העיקריים הם בצידו הצפוני של האגם והם ערוכים בצורת מרובע שבמרכזו מקדש האש. ממזרח למתחם זה מקדש נוסף שיוחד לאש התמיד ומזרחית לאחרון מקדש לאלה אנאהיתה. ממערב למקדשים שוכן הארמון המלכותי.

כלא שלמה (זנדאן-א סוליימאן - מפה: 2) הוא מכתש בראשו של הר געש, כ-3 ק"מ צפונית-מערבית לכס שלמה. ההר נישא לגובה של 100 מטר מעל סביבתו והמכתש במרכזו הוא בעומק של 80 מטר ובקוטר של 65 מטר.

מצודת בלקיס (מפה: 4) על שמה של בת שבע אם שלמה המלך, שוכנת על הר בגובה של 3,200 מטר, כ-7.5 ק"מ צפונית-מזרחית לכס שלמה. המצודה שבראש ההר משתרעת על שטח של כ-3,000 מ"ר ונבנתה מאבן חול צהובה בתקופת הסאסאנית. נראה כי במצודה זו שכן מקדש אש נוסף.