שירי מלחמת העולם הראשונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מלחמת העולם הראשונה, שבני תקופתה האמינו כי היא תהיה "המלחמה שתסיים את כל המלחמות", הולידה מאות שירים, שביטאו את התהפוכות שעברה המלחמה - מגלי ההתלהבות הראשוניים ועד ההלם כתוצאה מהחורבן, ההרס והמוות שזרעה.

תוכן עניינים

1 שירים באנגלית
2 שירי מלחמה גרמניים
3 שירים רוסים
4 שירים בולגרים
5 שירי האימפריה העות'מאנית
6 שירו האנטי מלחמתי של המשורר נתן אלתרמן
7 מקורות חיצוניים
8 לקריאה נוספת
9 הערות שוליים

[עריכה] שירים באנגלית

[עריכה] שירים פטריוטיים

זאת דרך ארוכה לטיפררי

זאת דרך ארוכה לטיפררי (It's a Long Way to Tipperary), הוא אחד משירי מלחמת העולם הראשונה הנודעים ביותר.[1] הוא נכתב בידי ג'ק ג'אדג' (Jack Judge), זמר בימות לונדוני נודע. הוא פורסם אמנם ב-1912, שנתיים לפני פרוץ המלחמה, אך הפך במהלכה לסמל ולמעין המנון בלתי-רשמי של הלוחמים הבריטים. את השיר שרו חיילי הצבא הבריטי בקיץ 1914 בדרכם לחזית המערבית, כשהמלחמה עדיין התקבלה בהתלהבות הן ברחוב הבריטי והן בקרב החיילים. תחילה הוא אומץ בידי חיילי הבטליון השביעי של רגימנט הריינג'רס (the 7th Battalion of the Connaught Rangers Regiment of the British Army), מרביתם אירים (טיפררי היא עיירה באירלנד), אך בהמשך הפך השיר לנחלתם של כלל החיילים הבריטים בצרפת. אחד הביצועים הראשונים והנודעים של השיר היה של ג'ון מקורמק ב-1914, ומאוחר יותר הוקלטו עשרות ביצועים נוספים. השיר הושר על ידי חיילים גם בתקופת מלחמת העולם השנייה. בשנות השישים זכה לתחייה מחודשת בביצוע מקהלת הצבא האדום, בעת שקיימה מסע הופעות בבריטניה.

"ארוכה הדרך לברלין אך אנו נגיע לשם"

"ארצות הברית למען חרות העולם"

להיט נוסף בקרב החיילים בבריטניה באותה התקופה היה השיר "ארוז את חפציך בקיטבג וחייך, חייך חייך" (Pack up your Troubles), שכן, כדברי המשורר, מה יועילו כל הקיטורים? את מילות השיר כתב ג'ורג' פאוול (Powell) ואת הלחן פליקס פאוול. השיר הפך ללהיט מיד עם הופעתו ב-1915. [2] את אותו שיר בדיוק, על פי אותה מנגינה, שרו גם החיילים הגרמנים, ואצלם נקרא השיר "ארוכה הדרך בחזרה למולדת" (Weit ist der Weg zurück ins Heimatland).

בארצות הברית היה השיר "הו ג'וני, הו ג'וני, הו!" (Oh Johnny, Oh Johnny, Oh!‎), שנכתב על ידי אד רוס והולחן על ידי אייב הולמן ב-1917, אחד הלהיטים הפופולריים ביותר. בשנות ה-40 זכה השיר לתחייה מחודשת בביצוע של האחיות אנדריוז וגלן מילר.[3]

באותה שנה שטף את ארצות הברית גל של שירים פטריוטיים. אחד הנודעים שבהם היה "אני לא יודע לאן אני צועד אבל אני בדרך לשם" (I Don't Know Where I'm Going But I'm On My Way). השיר "להתראות ברודוויי, שלום צרפת!" (Good-bye Broadway, hello France!‎) מייצג את ההתלהבות שאחזה באמריקנים לנוכח ההצטרפות למלחמה. לכבוד מיוחד זכה הגנרל ג'ון פרשינג (John J. Pershing), שזכה למארש מיוחד הנושא את שמו.

השיר האמריקאי הפטריוטי ואולי המפורסם ביותר במלחמת העולם הראשונה, הוא השיר Over There שנכתב בשנת 1917 על ידי ג'ורג' קוהן (George M. Cohan), שיר שהפך בארצות הברית ללהיט גדול, כפי ש"ארוכה הדרך לטיפררי" היה ללהיט בבריטניה. אחד הביצועים הראשונים של השיר הוקלט על ידי זמר הטנור אנריקו קרוזו. השיר זיכה את קוהן במדליית הזהב של הקונגרס האמריקני. הוא סיפר כי חיבר את השיר במהלך נסיעה ברכבת לניו-יורק, זמן קצר לאחר ששמע את הנשיא מכריז באפריל 1917 על הצטרפותה של ארצות הברית למלחמה.[4]

השיר בא לעודד את "ג'וני" לקחת את הנשק, להתגייס ולרוץ ולהלחם ב"הונים" אפילו במחיר חייו (לשמיעת השיר ראו קישור ב"מקורות חיצוניים").

[עריכה] שירי לעג וקלס ושירי קסרקטין

לצד השירים המלנכוליים, שירי האהבה והמארשים הפטריוטים לא נפקד גם מקומם של שירים רברבניים. אחד מהם היה השיר שהפך להיט בארצות הברית: "כולנו צועדים אל הקייזר" (We're All Going Calling on the Kaiser), שיר שבו מבטיחים חיילי ארצות הברית ללמד את הקייזר הגרמני לקח. שיר נוסף היה "נלמד את הקייזר להיות וויזר" ("Got to teach the Kaiser to be wiser"), כלומר נלמד אותו להיות חכם יותר.

החיילים במלחמת העולם הראשונה, בדומה לחיילים לכל אורך ההיסטוריה, חיברו מילים משלהם ללהיטי התקופה שכללו בדיחות, הומור יחידתי, סרקזם, סקס, שתייה, סלנג, בחורות וסתם ייאוש - דרכים שונות להתמודד עם המציאות הקשה. כך למשל במקום "ארוכה הדרך לטיפררי" הם שרו בשוחות "זו לא הדרך להתחיל עם מרי" (That’s the wrong way to tickle Marie). את מילות השיר הידוע "המדמואזל מארמנטיאר" הם שרו כך (תרגום חופשי):

שני קצינים גרמנים חצו את הקוים - פרלה וו שני קצינים גרמנים חצו את הקוים - פרלה וו הם חצו את החפירות כדי לחפש שם יין וחתיכות אינקי פינקי פרלה וו	Two German officers crossed the line - parle vous Two German officers crossed the line –parlez vous. These German officers crossed the line On the lookout for some women and some wine Inkey pinkey parlez vous.

בארץ ישראל נכתב שיר הומוריסטי "אריה, אריה, קום התנדב לגדוד העברי" לפי הלחן של השיר הסקוטי הידוע "My Bonnie Lies over the Ocean". בבית השני נכתב:

	"בערב נתנו לנו בשר באמת שלא היה טרי טענו לפני מרגולין השר^[1] אמר: אכול ותהיה בריא"
-- מילים: אריה ברנשטיין

[עריכה] שירי פרידה ושירים מלנכוליים

"אל נא תאמר שלום אמור רק להתראות"

עטיפת התקליט "הו פרנצ'י", שיר אהבה ממלחמת העולם הראשונה

"השושנים של פיקרדי" (Roses of Picardy), הותיר את חותמו בדפי ההיסטוריה המוזיקלית של המלחמה. הוא נכתב על ידי קצין בריטי בשם פרדריק ודרלי (Frederick E. Weatherley) ב-1916, בהשראת סיפור אהבה בינו לבין אלמנה צרפתייה שבביתה מצא מחסה מהקרבות. השיר הפך לשיר אהבה ידוע אותו שרו חיילים שנפרדו מנערותיהם בדרך לשדות הקטל של המלחמה. [5]

להיט אחר שעסק אף הוא בבנות צרפת והושר על ידי החיילים הבריטים היה "המדמואזל מארמנטיאר" (Mademoiselle From Armentieres), והיה גם שיר אהבה מפורסם בשם "הו פרנצ'י" (Oh Frenchy), המספר על רומן בין אחות אמריקאית בשם רוזי גרין, ששירתה בצרפת, לבין בחור צרפתי מפריז בשם ז'אן. שיר אחר מוקדש לחייל אמריקני הנפרד מאהובתו הצרפתייה, "שלום אבל לא להתראות, חייל צעיר" (Au Revoir, But Not Good Bye, Soldier Boy).

אחד משירי המלחמה הנוגעים ביותר ללב היה השיר שחיבר הסופר והמשורר רודיארד קיפלינג, מחבר ספר הג'ונגל, "האם מישהו ראה את בני ג'ק?".הפואמה נכתבה בעקבות נפילת בנו ג'ון, סגן במשמר האירי, במהלך הקרבות באזור לוס שבצרפת, בשנת 1915. גופתו של הבן לא נמצאה וקיפלינג הקדיש את שני העשורים האחרונים של חייו כדי לנסות ולאתר את מקום קבורת בנו, אך לשווא. הקבר של ג'ון קיפלינג נתגלה לבסוף ב-1992 והוכר רשמית על ידי הוועדה לענייני קבורת חללים של חבר העמים (הקומונוולת'). למרות זאת חוקרים ממשיכים להטיל ספק בכך שמדובר אומנם בקברו של קיפלינג הבן.[6] הפואמה הנוגה "האם מישהו ראה את בני ג'ק" הולחנה והושמעה לראשונה על ידי הזמר לואיס קירבי-לון בשנת 1919.

ב-25 באפריל 1915 נקלעה המלחמה בשדות הקטל של צרפת למבוי סתום, והצדדים הלוחמים כתשו זה את זה במלחמת חפירות. באותו יום נחתו כוחות צבא של האימפריה הבריטית, שכללו גם חיל משלוח אוסטרלי וניו זילנדי (ANZAC) גדול, בחופי גליפולי, שבמפרץ סולבה, בטורקיה. כוחות אלה שאפו לפתוח את הנתיב הימי לרוסיה דרך מיצר הדרדנלים ולכבוש את איסטנבול (קונסטנטינופול), בירת האימפריה העות'מאנית. הקרב בגליפולי, שנמשך כחודשיים, הותיר אחריו כ-131,000 הרוגים וכ-262,000 פצועים, וצלקות לדורות שלמים.

לזכר אותו קרב עקוב מדם שנמשך כחודשיים, חיבר ב-1970 הזמר האוסטרלי יליד סקוטלנד, אריק בוגל (Eric Bogle), שיר שמושר מאז בעצרות הזיכרון השנתיות לזכרם של לוחמי גליפולי, כמו למשל במצעד השנתי המתקיים בכל חודש אפריל בקנברה לציון אותו קרב, והפך ללהיט בינלאומי: "כשהתזמורת ניגנה וולסינג מתילדה". השיר מספר את סיפור הקרב המיותר בגליפולי שבו נפלו החיילים "כצאן לטבח".

לאחר ביקור בשדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה בצרפת חיבר בוגל שיר נוסף שהפך ללהיט והוא נקרא "שטח הפקר" (No Man's Land) אך ידוע גם בשם "השדות הירוקים של צרפת", (The Green Fields of France).

[עריכה] שירי מחאה

"לא גידלתי את בני להיות חייל" עטיפת תקליט מחאה

האם לאחר המלחמה ביתנו יישאר בית מבטחים? עטיפת שיר מחאה מ-1917

המלחמה הצמיחה גם שירים פציפיסטים כמו השיר "לא גידלתי את ילדי להיות חייל" (I Didn’t Raise My Boy to Be a Soldier), שהושר בארצות הברית ב-1915 בשעה שהחל דיון ציבורי בשאלה האם על ארצות הברית להצטרף למלחמה המתחוללת באירופה. הבדלנים, הסוציאליסטים, החוגים הפציפיסטים, כמרים פרוטסטנטים ואמריקנים ממוצא גרמני וגם אמריקנים ממוצא אירי, שהפגינו עוינות גלויה כלפי בריטניה, יצאו חוצץ נגד ההכנות להצטרפות ארצות הברית למלחמה. על רקע זה הפך השיר "לא גידלתי את בני להיות חייל" ללהיט בארצות הברית. את השיר הלחין אל פיאנטדוסי (Al Piantadosi) למילותיו של אלפרד בראיין (Alfred Bryan), והוא הפך לאחד משירי המחאה הידועים של אותה התקופה. את השיר ביצע לראשונה הזמר מורטון הרווי (Morton Harvey). בעקבות הצטרפותה של ארצות הברית למלחמה ב-1917 נפגעה הקריירה שלו, משום שהיה מזוהה עם שיר שנתפס כלא פטריוטי, והוא הפסיק להקליט שירים למשך שנים רבות.[7] באותה שנה התפרסם בארצות הברית השיר After The War Is Over, Will There Be Any Home Sweet Home?", המציב סימני שאלה לגבי היום שבו ישובו הבנים הביתה מהחזית: "האם לאחר המלחמה יישאר לנו ביתנו, בית מבטחים?" אבל המגמה הכללית בארצות הברית הייתה של תמיכה במלחמה, ושירי המחאה נבלעו בתוך מבול של שירים פטריוטים, בלדות, מארשים ושירי ניצחון.

[עריכה] שירי מלחמה גרמניים

עטיפת תקליט שירי מלחמה גרמניים ממלחמת העולם הראשונה

שיר שליווה את החיילים הגרמנים בדרך לחזית היה "שירם של הגרמנים" (Das Lied der Deutschen):

גרמניה, גרמניה, מעל הכל, מעל כל דבר בעולם

אם באחווה תעמוד מאוחדת לעד תשכון לבטח

מהמס ועד לממל, מהאטש ועד לבלט

גרמניה, גרמניה מעל הכל, מעל כל דבר בעולם

השיר מוכר יותר כ"גרמניה מעל הכל" (Deutschland, Deutschland über alles), שיר שחלקים ממנו הפכו לימים להמנון גרמניה בתקופת ויימאר, בתקופת הנאצים וברפובליקה הפדרלית של גרמניה (ראה "המנון גרמניה").

הבית הראשון של Heil dir im Siegerkranz
Heil dir im Siegerkranz, Herrscher des Vaterlands! Heil, Kaiser, dir! Fühl in des Thrones Glanz Die hohe Wonne ganz, Liebling des Volks zu sein! Heil Kaiser, dir! Hail to thee in victor's crown

שיר אחר שאותו הרבו לשיר החיילים הגרמנים היה Heil dir im Siegerkranz, ההמנון הבלתי רשמי של גרמניה עד 1918, שהושר על פי אותה מנגינה בדיוק של "אל נצור המלך", ההמנון הבריטי.

הגרמנים נהגו להלהיב את עצמם באמצעות שירי לכת צבאיים. אחד המפורסמים והפופולריים שבהם בזמן מלחמת העולם הראשונה, היה "חברים ותיקים" (Alte Kameraden), שנכתב בשנת 1889 בעיר אולם על ידי קרל טייקה (Carl Teike). מסופר כי כאשר טייקה הציג את שיר הלכת החדש למפקדו, זה ייעץ לו: "יש לנו מספיק שירי לכת. את השיר הזה תזרוק לתנור". טייקה לא העלה את ניירות השיר באש, ו"חברים ותיקים" הפך לאחד משירי הלכת המפורסמים ביותר.

שיר מפורסם אחר שהושר בפי החיילים הגרמנים היה "חצות ביער ארגון", הידוע גם כ"שיר הפיונירים", המתאר את השקט שלפני הסערה, את ההסתערות על קווי הצרפתים ואת דממת המוות שלאחריה.

[עריכה] שירים רוסים

רפטואר השירים שליווה את החיילים הרוסים לקרב בתקופת מלחמת העולם הראשונה כלל שירי הלל לכבוד הצאר ניקולאי ושירים פטריוטים שעסקו במולדת הרוסית, לצד שירים פופולריים מתקופת מלחמת רוסיה-יפן בין השנים 1904-1905. הצאר ניקולאי חשב תחילה לפקד בעצמו על יחידותיו ולהוביל את הצבא הרוסי לקרב מול הגרמנים, אך הוא שוכנע לבסוף לוותר על התפקיד לטובת דודו הדוכס הגדול ניקולאי ניקולייביץ'. אבל חיילי הצאר יצאו לקרב כשבפיהם השיר "הורה! למען הצאר, אביה של רוסיה!". שירים נפוצים אחרים בקרב חיילי הצאר היו "גלורי, גלורי אמא רוסיה" ו"המוות בקרב לא יפחידנו". ההמנון של רוסיה הצארית, שהוחלף בעקבות מהפכת 1917 היה "אלהים נצור את הצאר" (Боже, Царя Храни!) שחובר ב-1833.

אחד השירים הנודעים, המושמעים והפופולריים ביותר באותה התקופה היה "על גבעות מנצ'וריה" ("Na sopkakh Man'chzhurii"), או ברוסית - На сопках Манчьжурии ,שיר מלנכולי שנכתב במקצב וואלס לאחר סיום מלחמת רוסיה-יפן, ב- 1906. את שיא הפופולריות שלו צבר השיר בתקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה. שיר פופולרי נוסף מאותה התקופה הוא "וריאג" (Варя́г), המספר את סיפור הגבורה של מלחי הסיירת הרוסית "וריאג" שלחמו בינואר 1904, בעזרת ספינת תותחים מיושנת, ב-14 משחתות וסיירות של הצי היפני במהלך מלחמת רוסיה-יפן. כל המלחים ששרדו את הקרב זכו במדליה מיוחדת והשיר נכתב לכבודם.

השיר המזוהה ביותר עם התקופה נקרא "היי שלום אשה סלבית" (ברוסית: Прощание славянки ) השיר נכתב כמארש ב-1912 על ידי וסילי איבנוביץ אגפקין והוא הקדיש אותו לנשים הבולגריות הממתינות בדאגה לבעליהן שיצאו להלחם נגד הטורקים במלחמת הבלקן הראשונה. מילות השיר שונו לאחר פרוץ המלחמה. מחבר השיר גויס לימים למשטרה החשאית הרוסית, הנ.ק.וו.ד, אבל עמד בראש התזמורת החשאית של הארגון החשאי. בסיום מלחמת העולם השנייה זכה אגפקין לכבוד מיוחד. הוא ניצח של שתי התזמורות שליוו את מצעד הניצחון על גרמניה הנאצית, בכיכר האדומה במוסקבה. התזמורות ניגנו 4 מארשים בלבד, אחד מהם היה "היי שלום אשה סלבית" (Proshchanie Slavianki") שהפך עם הזמן לגדול המארשים הרוסים בכל הזמנים - "אדומים", "לבנים", קומוניסטים ואנטי קומוניסטים, כולם אהבו את השיר המושמע עד היום בכל הזדמנות ברוסיה.

התמונה המלווה את השיר היא תמונת כל המלחמות שידעה רוסיה - חייל עולה לקרון רכבת ונפרד מנערתו הדומעת, העומדת על הרציף. את השיר נהגו להשמיע ברמקולים, בתחנות הרכבת ברוסיה. לשיר נכתבו כמה גרסאות של מילים, הידועה שבהם נכתבה לאחר מלחמת העולם הראשונה על ידי וסילי לזרב, לשיר יש גם גרסה עברית, "בין גבולות", למילים של חיים חפר:

בין גבולות בהרים ללא דרך
לילות חשוכי כוכבים
שיירות של אחים בלי הרף
למולדת אנו מלווים.
לעולל ולרך
שערים פה נפתח
למך ולזקן
אנו פה חומת מגן.

בתקופה הסוערת של מלחמת האזרחים ברוסיה, בין "האדומים" ל"לבנים", בין השנים 1918 ל-1920, התבלט מעל שירי התקופה "מארש הפרשים האדומים" או "פרשי בודיוני" [8], "Marsh konnikov Budionnogo". בודיוני פיקד על ארמיית הפרשים הראשונה.

[עריכה] שירים בולגרים

שיר הלכת הידוע ביותר בבולגריה בתקופת מלחמת העולם הראשונה נקרא "החייל שלנו הוא גיבור" ("Великe нашият войник"). השיר נכתב ב-1916 באזור אדירנה בטורקיה, לכבודו של הרגימנט ה-23 שנלחם לצד הרוסים נגד הטורקים, במעבר ההרים שיפקה, ברכס הרי הבלקן, וזכה לתהילה רבה בבולגריה בעקבות לחימת הגבורה של חייליו. [9] [10]השיר נכתב על ידי קונסטנטין גיאורגייב והולחן על ידי מיכאיל שקרדז'ייב שבעצמו היה חייל במלחמה. שיר זה הפך ב-2001 להמנון הצבא הבולגרי. קדם למארש זה שיר הלכת Шуми Марица ("שטוף דם זורם המריצה") שמילותיו נכתבו על ידי ניקולה ז'יבקוב שהיה מהחיילים הבולגרים שנלחמו לצד הרוסים במלחמת רוסיה-טורקיה, 1878-1877. השיר הושר לפי לחן פופולרי באותה עת. ב-1912 שיכתב המשורר הבולגרי הלאומי איוון ואזוב את המילים. השיר שהפך להמנונה של המדינה הבולגרית החדשה, היה פופולרי גם במלחמת העולם הראשונה [11]. אחד משירי המלחמה הפופולריים ביותר בבולגריה נקרא "מורשתנו", הוא חובר והולחן על ידי איואן יונצ'ב וגאורגי שגונוב ב-1915 [12].

[עריכה] שירי האימפריה העות'מאנית

תזמורת צבאית טורקית מסורתית

את מנגינות הלכת שליוו את חיילי טורקיה העות'מאנית לקרבות נגד הצבאות הפולשים בגליפולי הובילו שירי לכת שניגנה תזמורת היניצ'רים, תזמורת צבאית טורקית מסורתית, הנחשבת למבשרת התזמורות הצבאיות בעולם. התזמורת, המכונה MEHTER שהראשונה מסוגה הוקמה עוד במאה ה- 14, ניגנה את המארש "סדין דדן", המארש הצבאי הטורקי הידוע והפופולרי ביותר.

בעקבות הקרבות הקשים בגליפולי, חוברה בטורקיה בלדה נוגעת ללב על הלוחמים הטורקים שנפלו בקרב. גליפולי נקראת בטורקית "צ'נקלה" (çanakkale), והבלדה נקראת: "צ'נקלה תורקוסו" (çanakkale türküsü).

[עריכה] שירו האנטי מלחמתי של המשורר נתן אלתרמן

בראשית שנות השלושים התפרסם שיר פציפיסטי מיוחד במינו, בין חניכי תנועות הנוער החלוציות בארץ ישראל. היה זה שירו של המשורר נתן אלתרמן "אל תתנו להם רובים". השיר הוא תגובה מאוחרת למלחמת החפירות באירופה, במלחמת העולם הראשונה. נתן אלתרמן לא כינס מעולם את השיר בספריו, וטעמיו ונימוקיו עמו.

אל תתנו להם רובים

שר הזמר דייוויד ברוזה

מילים: נתן אלתרמן לחן: דייוויד ברוזה

בואי נא, אחות, ושבי לך כאן מנגד,

פן אחדל לנשום ואת גם לא תדעי.

פה, בבית הזה, מתים כל כך בשקט...

קר לי לבדי.

עוד גדול הלילה, המנורה צהבהבת,

את עצי הגן הרוח מניעה.

עד שבאת הלום ישבה כאן השחפת

היא טובה כמוך, אחות רחמניה.

היא חיבקה אותי, כמו הייתי ילד,

היא אמרה לי "בכה מעט אל תתבייש.

ילדך יתום ואשתך אומללת

ואתה תינוק בן ארבעים ושש."

אחותי, הלא ידעת ודאי, הגידי,

למה החולים נראים קטנים כל כך?

ואני הלא אדם-חייל הייתי.

הן דיברתי פה אל פה עם כלי תותח.

זה היה מכבר, העת אמנם חולפת,

את בגדי השרד איני לובש מאז.

לי השאירו רק מדליה ושחפת...

את יודעת מה זו התקפה של גז.

עוד אזכור אחות - שמיים לא שמיים,

רוח מתגלגלת על שטיחי קמה,

חודש מאי היה נאה מכל המאיים

שידעה אי פעם אמא אדמה.

הגדודים הלכו כאחוזי סחרחורת,

כילדי בית ספר שקיבלו יום חג,

חיילים זקנים התירו המחגורת,

והריחו יחד שמש וטבק.

מן הראש הסירו את כובעי הפלד,

סלסלו שפם וסלסלו בקול:

היי רגליים-ליים דרך מצלצלת

הי נלכה-לכה עד אשר ניפול.

ובמנגינות פרחו עצי תפוח,

ואימי שלי צבטה את לחיי.

ועל השדות התגלגלה הרוח

וזרקה אלינו מלוא חופניה מאי...

עוד אזכור אחות, פתאום... פתאום לפתע

באה האימה, ידענו את ריחה.

אמא צעקה - מדוע התחבאת?

למה זה, ילדי, לבשת מסיכה?!

ונפרוץ קדימה אל המערבולת,

מסיכות הגז השוונו זה לזה.

לאחד קטן פגעתי בגולגולת

ושלושה גדולים דקרתי בחזה.

כל חייל כאילו לא זימר אף פעם.

כל חלל כאילו השתומם למות.

באידי המוות, בפצצות הרעם,

איש אחיו רצח מפחד ותמימות.

עוד אזכור אחות - כי לא צריך לשכוח.

הם היו כמוני, הם היו טובים,

רק אסור היה לקרב אותם לשלוח,

רק אסור היה לתת להם רובים.

וכעת - הנה המלחמה איננה.

המנורה צהבהבת ואני ואת.

שבע-עשרה שנה עברו מאז עד הנה,

שם הרגו אותי, לאט, לאט, לאט.

והכל נשכח ופה מתים בשקט,

והמוות פה צנוע ומנומס,

רק אני יודע - ריאתי יורקת

עוד את השנאה, הרצח והגז.

רק אני יודע שבמערבולת

בהיותי פתאום אחר, איום כזה...

לאחד קטן פגעתי בגולגולת

ושלושה גדולים דקרתי בחזה.

אחותי עוד רגע. שני בנים לי, שניים,

אהבתים מאד, ליבותיהם טובים

אבל בבוא היום... למען השמיים,

אל תתנו להם רובים!

[עריכה] מקורות חיצוניים

ויקטורי! ארצות הברית מנצחת

[עריכה] לקריאה נוספת

Proof Through the Night: Music and the Great War By Glenn Watkins Published 2002 University of California Press ISBN 0520231589
'What a lovely war!': British Soldiers' Songs, R. Palmer Joseph, 1990
Singing Our Way to Victory: French Cultural Politics and Music During the Great War By Regina M. Sweeney Published 2001 Wesleyan University Press Music/Songbooks 368 pages ISBN 0819564737