רבנו יחיאל מפריז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי יחיאל ברבי יוסף מפריז (נפטר בארץ ישראל בשנת 1267 או 1268), מבעלי התוספות ומחשובי רבני דורו. מכונה בפי בני דורו "החסיד".
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
נולד בצרפת בעיירה בשם ביאו. למד אצל רבי יהודה בן יצחק שירליאון מפריז. בין תלמידיו היו המהר"ם מרוטנבורג, רבנו פרץ ברבי אליהו מקורביל, חתנו רבי יצחק מקורביל ועוד. ידוע שעמד בראש ישיבה, אולם יש מחלוקת בין ההיסטוריונים האם הישיבה הייתה בפריז או בעכו (ראה/י להלן). לאחר שריפת התלמוד בצרפת עלו רבי יחיאל ותלמידיו לארץ ישראל והתיישבו בעכו בשנת 1260 לערך והקימו בה ישיבה. באותה העת הייתה עכו תחת שלטון הצלבנים והייתה בה קהילה יהודית קטנה.
דבריו של רבי יחיאל מובאים בתוספות במקומות רבים. פירושיו למקרא מובאים בפירוש בעלי התוספות על התורה. מעט מתשובותיו מצויות כיום בידנו. רבי יחיאל אף כתב פירוש משלו למסכתות מסוימות בתלמוד הבבלי. בשנת 1937 (תרצ"ז) נדפס בירושלים פירושו של תלמידו למסכת מועד קטן. ידוע שחיבר ספר הלכה אך הוא לא הגיע לידנו.
רבי יחיאל מפריז, בהסתמכו על יהודה בן ברוך, מסר לראשונה על ברכת "ברוך שפטרני מעונשו של זה" שמברך אבי הנער בהגיע הנער לגיל בר מצווה. רבי אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח" מציין שרבי יחיאל דגל בחידוש עבודת הקורבנות בהר הבית בירושלים, בהסתמך על הכלל ההלכתי לפיו טומאה דחויה בציבור.
תלמיד הרמב"ן שסייר בארץ ישראל כתב שקברו מצוי בתחתית הר הכרמל. ראובן מרגליות טען שמקום קבורתו בחיפה, אך הרב יעקב נפתלי הכהן מביא מסורת ולפיה נקבר רבי יחיאל בעכו. לאחר מותו עמד הרמב"ן בראשות הישיבה שהקים בעכו.
| תקופת חייו של רבנו יחיאל מפריז על ציר הזמן |
|---|
 |
[עריכה] הוויכוח אודות התלמוד
-
ערך מורחב – משפט פריז
בשנת 1240 נאלץ רבי יחיאל לעמוד בראש חכמי דורו בוויכוח פומבי מול חכמי הנוצרים. ויכוח המכונה משפט פריז. נושאו של הוויכוח היה התלמוד בבלי. את הוויכוח יזם תלמידו לשעבר של רבי יחיאל, המומר ניקולס דונין. דונין, שהצטרף למסדר הפרנציסקני, כתב ספרים אשר מגנים את התלמוד. בשנת 1236 כתב אגרת לאפיפיור ובה טען שהתלמוד מכיל ביטויי הגשמה של האל וכן שמצויים בתלמוד ביטויים קשים כנגד מי שאינם יהודים. כמו כן לחץ דונין על האפיפיור גריגוריוס התשיעי והמלך לואי התשיעי לשרוף את התלמוד.
בשנת 1239 קבע האפיפיור שכתבי התלמוד יוחרמו ויועברו לעיון. לואי התשיעי הסכים לקבל את הוראתו של האפיפיור ובלבד שיהודים יוכלו להגן על עמדתם. בשנת 1240 נערך הוויכוח הפומבי בין חכמי היהודים לבין חכמי הנצרות על אודות התלמוד. לצד רבי יחיאל בוויכוח עמדו גם רבי משה מקוצי, רבי יהודה ממילון ורבי שמואל משאטו טייר. רבי יחיאל וחבריו טענו שהביטויים השליליים בתלמוד כנגד מי שאינם יהודים כוונו כלפי הגויים עובדי העבודה הזרה בזמן כתיבת התלמוד. לביטויים אלו, כך טענו, אין שייכות לנוצרים בני זמנם. כמו כן טענו שללא התלמוד אין קיום לדת היהודית ואם הותרה היהדות בעולם הנוצרי כדת נסבלת הרי שיש להתיר ליהודים ללמוד את התלמוד. למרות טיעונים אלו הסתיים הוויכוח בניצחונם של המתנגדים לתלמוד. בשנת 1242, עקב הוויכוח הנ"ל, נשרף התלמוד ברחבי צרפת.
כאמור לעיל, לאחר שריפת התלמוד בצרפת עלו רבי יחיאל ותלמידיו לארץ ישראל, כחלק מעליית בעלי התוספות, התיישבו בעכו בשנת 1260 לערך והקימו בה ישיבה.
[עריכה] ישיבה בפריז או ישיבת "פריז" בעכו
ידוע להיסטוריונים על אדם בשם רבי יעקב השליח. רבי יעקב השליח שמש כשד"ר של הישיבה של רבי יחיאל מפריז. רבי יעקב השליח התפרסם בזכות רשימת קברי צדיקים בארץ ישראל שהכין בעת מסעותיו. בפתח רשימת הקברים מצוי הציטוט הבא :
אלו סימני כתבי הקברות אשר הביאם רבי יעקב השליח, נאמן מהרב רבינו יחאל מפריש אשר לו בשיבתו שלוש מאות תלמידים... והלך בכל גלילות ארץ ישראל... להוליך נדבה גדולה למדרש הגדול דפריש
למקור היסטורי זה ניתנו מספר פירושים שונים ולאור הכתוב בו נחלקו ההיסטוריונים ביניהם לגבי מיקומה של ישיבתו של רבי יחיאל. יש שגרסו שישיבתו של רבי יחיאל הייתה בפריז ורבי יעקב השליח נשלח מפריז לארץ ישראל על מנת לגייס תרומות. הבעיה באפשרות זאת היא שתושבי ארץ ישראל היהודים היו עניים מאוד באותה העת. לאור זאת לא ברור מודע נשלח יעקב השליח לגייס כספים דווקא בארץ ישראל.
אפשרות אחרת היא שיעקב השליח נשלח מעכו לגייס כספים עבור ישיבתו של רבי יחיאל מפריז ששכנה בעיר עכו. את התרומות קבץ מקהילות יהודיות באירופה ובמזרח התיכון וגם בארץ ישראל גופה. החוקר אברהם יערי בספרו "שלוחי ארץ ישראל" אוחז באפשרות השנייה. את רשימת הקברות שהכין רבי יעקב השליח מסביר אברהם יערי כחומר תעמולה שנועד לסייע לרבי יעקב בגיוס התרומות.
לכאורה כינויה של הישיבה מדרש הגדול דפריש מלמד על כך שישיבתו של רבי יחיאל הייתה ממוקמת בפריז. כינוי זה מוסבר על ידי יערי בכך שהישיבה בעכו נקראה על שם הישיבה של רבי יחיאל מפריז שנסגרה ועברה לארץ ישראל.
לשיטתו של יערי ניתן לראות דוגמה לכך ששמה של הישבה משמר את שמה של ישיבה קודמת בשמותיהן של הישיבות הליטאיות שקמו בארץ ישראל במאה ה-20. ישיבות אלו משמרות את שמותיהן של הישיבות בליטא שחרבו בשואה (כך למשל ישיבת פוניבז' ועוד).
הבעיה באפשרות זו שהישיבה הייתה בעכו היא שהיישוב היהודי בעכו באותה העת היה קטן מאד. בוודאי קטן מכדי להכיל ולממן ישיבה עם שלוש מאות תלמידים .יש לציין שניתן להסביר את המספר שלוש מאות כלשון גוזמה. המספר שלוש מאות מופיע בש"ס מספר פעמים כמספר מוגזם הבא לציין כמות גדולה. ייתכן אפוא ששימוש במספר שלוש מאות כלשון גוזמה אפיין גם כתיבה של תלמידי חכמים בעברית בימי הביניים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הערך יחיאל מפאריס ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת
- יחיאל בן יוסף מפריז במהדורת 1901 - 1906 של Jewish Encyclopedia (אנגלית)
