קרב הנילוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| קרב הנילוס | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||
|
|||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||
| הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד (ממלכת בריטניה) | צרפת | ||||||||
| מפקדים | |||||||||
| הוריישו נלסון | פרנסוא-פול ברוּאֵס ד'אֵגלייה | ||||||||
| כוחות | |||||||||
| 14 ספינות קרב (13 בנות 74 תותחים, אחת בת 50 תותחים) | 13 ספינות קרב (אחת של 120 תותחים, 3 בנות 80 תותחים, 9 בנות 74 תותחים) ו-4 פריגטות | ||||||||
| אבדות | |||||||||
| 218 הרוגים ו-677 פצועים | 3 ספינות קרב נשרפו, 9 ספינות קרב נלכדו, פריגטה אחת טבעה, 1,700 הרוגים, 600 פצועים, 3,000 שבויים | ||||||||
קרב הנילוס, הידוע בצרפת כקרב מפרץ אבוקיר, היה קרב ימי חשוב, אחד הקרבות שהתחוללו במלחמות המהפכה הצרפתית. הניצחון הבריטי ניתק את הצבא הצרפתי שנחת במצרים, וגרם לכישלון המסע הצבאי של נפוליאון למזרח התיכון.
[עריכה] רקע
ב־1798 היה נפוליאון בונפרטה גנרל, כוכב עולה בצרפת, עדיין לא האויב המסוכן ביותר של בריטניה הגדולה אך בדרכו להיעשות כזה. נפוליאון התכוון לאיים על שלטונה של בריטניה בהודו, וזאת על ידי פלישה למצרים וכיבושה. מעבר למטרה הצבאית, ראו הצרפתים גם מטרה תרבותית במסע, וצירפו אל הכוח הצבאי מדענים, אנשי חינוך ומומחים טכניים, כולל משלחת חקר, שנועדה לבחון את האפשרות לכרות תעלה למעבר ספינות בין הים התיכון והים האדום. (אחד מההישגים החשובים של המשלחת היה מציאת אבן הרוזטה, שהייתה המפתח לפיענוח כתב חרטומים).
המסע יצא מצרפת למצרים, תוך שהצי הצרפתי מתחמק בהצלחה, בשלב זה, ממרדף של הצי הבריטי בפיקוד אדמירל משנה הוריישו נלסון. הפיקוד הבריטי ניחש שמטרת הצי הצרפתי היא מצרים, ונלסון נשלח לשם, אך הוא הקדים אותם. הכוח הצרפתי לא הפליג ישירות למצרים אלא כבש בדרכו את האי מלטה, ב9 ביוני, ורק לאחר מכן הפליג למצרים. נלסון הגיע לאלכסנדריה ב28 ביוני, מצא את הנמל ריק, והפליג משם למחרת; הצרפתים הגיעו לאלכסנדריה ביום שלאחר מכן.
נפוליאון נחת בהצלחה באלכסנדריה, במצרים, ב1 ביולי. ב - 21 ביולי התנגש הצבא הצרפתי עם כוחות הממלוכים, ליד קהיר, והביס אותם תבוסה מוחצת. דרכו של נפוליאון לכיבוש מצרים וארץ ישראל הייתה פתוחה (ראו עוד: מסע נפוליאון בארץ ישראל).
נלסון הפליג חזרה לאיטליה, שם הצטייד מחדש, והפליג חזרה למצרים. ב-1 באוגוסט אחר הצהריים מצא הצי הבריטי, שכלל 14 ספינות קרב, את הצי הצרפתי, שהיו בו 15 ספינות, במפרץ אבוקיר. ספינות המשא שהביאו את החיילים ואת שאר המשלחת כבר הפליגו חזרה לצרפת, ורק ספינות המלחמה נותרו במקום.
[עריכה] היערכות הצרפתים
הצי הצרפתי עגן במים רדודים, בעומק של פחות מ-8 מטרים, בטור שנמשך מדרום מזרח לצפון מערב. האדמירל הצרפתי, ברויאס, למד את שיטותיו של נלסון בקרב כף סנט וינסנט, שבו שבר נלסון את מבנה הטור הצרפתי, ונערך כדי למנוע מצב זה: הוא מיקם את הספינות לאורך שרטון, שהיה מדרום מערב, וכך היה הצד השמאלי של הספינות מוגן. מעבר לכך, הוא הורה לקשור את הספינות זו לזו, כדי למנוע מצב שבו יצליחו הבריטים לנתק חלק מהטור בפעולת לילה. ברואס העריך שהקרב יתחיל למחרת בבוקר, שכן לא האמין שהבריטים יעזו לפתוח בקרב בלילה, במים רדודים ולא מוכרים, ולכן התכונן לקרב בניחותא. יש הסוברים שהצי הצרפתי התכוון להימלט במהלך הלילה.
[עריכה] הקרב
נלסון שם לב שהספינות הצרפתיות עגנו רחוק מדי מהשרטון, ולכן חילק את השייטת שבפיקודו לשני חלקים: חלק אחד היה אמור לתקוף את הטור הצרפתי מכיוון הים - המים העמוקים יותר, וחלק שני היה אמור לעבור בין הספינות הצרפתיות ובין השרטון. בדרך זו יהיו הספינות הצרפתיות תחת אש משני כיוונים בבת אחת. נלסון החליט שלא להמתין לבוקר, ולתקוף כבר בערב.
תוכניתו של נלסון עלתה יפה. ספינה בריטית אחת (Culloden) עלתה אמנם על השרטון מיד בתחילת הקרב, אך שאר הספינות הצליחו לעבור והחלו בהטבעת הספינות הצרפתיות בזו אחר זו. הרוח באה מצפון, ולפיכך הסתייעו בה הספינות הבריטיות בקלות, ואילו הספינות הצרפתיות שהיו בסוף הטור לא היו יכולות לסייע לחברותיהן המותקפות.
ספינת הדגל הצרפתית, L'Orient בת 120 תותחים הותקפה ראשונה, על ידי הספינה הבריטית Bellerophon. זו האחרונה נפגעה קשות, איבדה את תרניה ונסחפה, אך שתי ספינות נוספות, Alexander ו-Swiftsure המשיכו את ההתקפה. עד השעה 21:00 כבר בערה L'Orient, וחלה מעין הפסקה בקרב; הספינות האחרות ניסו להתרחק מהספינה הבוערת, כדי להימנע בעצמן מדליקה, וכדי להתרחק מהפיצוץ הצפוי. בסביבות השעה 22:00 הגיעה האש למחסן התחמושת, והספינה התפוצצה. הפיצוץ היה עז - חלקים מהספינה הועפו לגובה מאות מטרים, ורעש הפיצוץ נשמע במרחק 20 קילומטר מהמקום. מתוך צוות של כאלף מלחים וקצינים נותרו בחיים רק כמאה; גם האדמירל הצרפתי היה בין ההרוגים, לאחר שנפצע קשה במשך קרב.
הקרב נמשך עד השעה 3:00 בבוקר ה - 2 באוגוסט, ולאחר הפסקה של כשעתיים החל מחדש, ונמשך עד השעה 14:00. רק ארבע ספינות צרפתיות נמלטו מהקרב, בהן 2 פריגטות; כל השאר נשרפו או נלכדו על ידי הבריטים.
הקרב ביסס את העליונות הימית הבריטית לכל תקופת מלחמות המהפכה הצרפתית. נלסון הוכיח בקרב זה את יכולתו לא רק לנצח את האויב, אלא גם להשמיד אותו; הוא זכה בתואר ברון הנילוס בעקבות הקרב, שהיווה תרומה חשובה לתהילתו הגוברת.
| קרבות במלחמות הנפוליאוניות | ||||||||
| הקואליציה האנטי צרפתית ה־ | ||||||||
|
||||||||
|
