קסנולית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קסנולית

קסנולית (מיוונית "קסנוס" (ξένος) – "זר" + "ליתוס" (λίθος) – "אבן", כלומר "אבן זרה") הוא חלק סלע שנעטף בסלע אחר גדול ממנו בזמן שהסלע השני נוצר והתקשה. בגאולוגיה המונח "קסנולית" משמש כמעט אך ורק לתיאור סלע הנבלע בתוך סלע יסוד בזמן שהמגמה עולה ומתפרצת. קסנוליתים יכולים להיבלע במגמה לאורך קירות תא המגמה, להיתלש מתוך קירות צינור הלבה המתפרצת או של דיאטרם שהתפוצץ או להיאסף בזרם הלבה על פני כדור הארץ. "קסנוקריסט" (מיוונית "גביש זר") הוא גביש זר בודד שנכלל בתוך גוש סלע יסוד. דוגמאות לקסנוקריסט הם גבישי קוורץ בתוך לבה נטולת סיליקה ויהלומים בתוך דיאטרמים של קימברליט.

למרות שמקובל להשתמש בביטוי "קסנולית" לסלע זר הכלול בסלע יסוד, הגדרה רחבה יותר יכולה לכלול חלקי סלע הכלולים בסלעי משקע. לעתים מוצאים קסנוליתים במטאוריטים.

קסנולית מהעיירה לרצ'מונט במדינת ניו יורק

על מנת שהסלע הכולל יקרא קסנולית הוא חייב להיות מזוהה כסוג שונה לגמרי של סלע מהסלע שעוטף אותו. אם הסלע הכלול הוא מסוג דומה הוא מכונה "אוטולית" או "הכללה מאותו מקור".

קסנוליתים וקסנוקריסטים מספקים מידע חשוב על ההרכב הכימי של מעטפת כדור הארץ שלא ניתן להגיע אליה בדרך אחרת. סלעי בזלת, קימברליטים, למפרואיטים ולמפרופירים, שנוצרו בחלק העליון של המעטפת מכילים לעתים חלקי סלעים וגבישים שמשערים כי הם חלק מהמינרלוגיה של המעטפת מהם נוצרו. דוגמה אחת למשל הם קסנוליתים של דוניט, פרידוטיט וספינל בזרמי לבה בזלתית. קימברליטים מכילים בנוסף לקסנוקריסטים של היהלום, רסיסים של לזורליטים בהרכב משתנה. המינרלים נושאי אלומיניום של רסיסים אלו מספקים רמזים לגבי העומק מהם הגיעו הסלעים. פלגיוקלז סידני הוא יציב עד לעומק של 25 קילומטרים, בין 25 קילומטרים ל-60 קילומטרים הצורה היציבה של מינרל האלומיניום היא ספינל. בעומקים גדולים מ-60 קילומטרים, הגארנט, שהוא מינרל דחוס יותר נהיה המינרל נושא האלומיניום. כמה קימברליטים מכילים קסנוליתים של אקלוגיט הנחשב לתוצר התמרה בלחץ גבוה של הקרום האוקיאני הבזלתי, המסוגל לחדור באזורי הפחתה דרך הפרידוטיט של המעטפת העליונה עד לעומק של 650 קילומטרים.