קיר מואב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קִיר מוֹאָב (או קִיר חֲרָשֶׂת, קִיר חֶרֶשׂ או אל-קרק (كرك) בשמה הערבי) היא עיר בירדן מזרחית לים המלח, ומשמשת כבירת נפת אל-קרק. אוכלוסיית העיר היא כ-20,000 תושבים. העיר שימשה כבירתה של ממלכת מואב הקדומה. ליד העיר מצוי מבצר מימי הצלבנים, המשמש כמוקד תיירות.

[עריכה] היסטוריה

העיר נוסדה בתקופת המקרא בתקופת התנחלות שבטי מואב במזרח ים המלח. היא שימשה כבירת הממלכה המואבית החל מכיבוש צפון מואב על ידי סיחון ועד לגלות מואב על ידי אשור, במשך רוב תקופת העצמאות המואבית. המפורסם בין המלכים שישבו בעיר הוא מישע, שכתב את מצבת מישע, המתארת את ניצחונו על מלך ישראל.

בתנ"ך מוזכרת העיר מספר פעמים: במלכים ב' ג, כה מתוארת הריסת העיר על ידי שלושת המלכים במלחמתם נגד מישע. במלכים ב' טז, ט מתוארת הריגתו של רצין מלך ארם והגליית עירו דמשק לקיר מואב על ידי תגלת פלאסר מלך אשור. הגליה זו מוזכרת בעמוס א, ה וט, ז. חורבנה הסופי של קיר מואב הוא הנושא של מספר נבואות: משא מואב של ישעיהו פותח במילים: "מַשָּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה", והעיר מוזכרת גם בנבואה המקבילה בירמיהו מח.

לאחר הכיבוש האשורי נכבשה העיר על ידי האימפריות בבל, פרס, האימפריה המוקדונית של אלכסנדר הגדול. בתקופה ההלניסטית הייתה העיר ידועה בשם חרקה. היישוב היהודי בעיר פרח במשך כל תקופה זו. האזור התחיל להיות מוקד לנדידת הנבטים מחצי האי ערב, והעיר עברה לשליטתם. הרומאים הגיעו אליה רק בשנת 105. בתקופת האימפריה הביזנטית נבנתה בעיר כנסייה, והיא הפכה לעיר נוצרית ומרכז מחוזי. בתקופת הצלבנים עלתה חשיבות העיר, ובשנת 1140 בנה פולק מלך ירושלים מבצר ליד העיר. בשנת 1290 האזור נכבש על ידי הממלוכים, ב-1514 על ידי הטורקים, בשנת 1917 על ידי הבריטים, ומ-1946 קיר מואב היא עיר בירדן ההאשמית.