ארם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא: שימוש לפעמים בלשון הווה, מציין רק מקורות תנ"כיים למידע ולא מצליב עם מקורות היסטוריים אחרים. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

ערך זה עוסק בממלכת ארם. אם התכוונתם לדמות מקראית, ראו ארם (דמות מקראית).

ארם הוא שם של מספר ממלכות ששכנו באזור הנמצא היום בסוריה, ביניהם ארם דמשק, ארם צובא, ארם בית רחוב וארם נהריים. ארם נהריים היא באזור הגבול של טורקיה בין פתור וכרכמיש על נהר פרת וחרן על נהר בליח' במערב מסופוטומיה, הנקרא עבר הנהר בתנ"ך.

[עריכה] השפה הארמית

לשונם הייתה קרובה לעברית (ובזמנו של ישו הפכה למועדפת אפילו בקרב היהודים). התורה תורגמה לארמית, וזו היא גם לשון התלמוד. ספרות הגאונים נכתבה בארמית, וכתבי הנוצרים הראשונים נכתבו בארמית. בתחילה הייתה לשונם של הארמים בלבד, צאצאי ארם בן שם (בראשית י,כ"ב), אך עם התפשטותם לעבר הפרת החידקל ולמצרים החלה לשונם להיות שגורה בפי כל תושבי האזור.

הלשון הארמית החלה להתפצל לשני ניבים: מזרחי ומערבי. היהודים הכורדים מצפון עיראק ומגבול פרס העלו לשון זו עם עלייתם ארצה. כיום קימים שרידים מועטים יהודים וגויים המדברים בשפה זו.

הייתה קירבת דם וקרבה תרבותית בן ארם לשבטי ישראל הצפוניים (כל בני יעקב מלבד בנימין נולדו בפדן ארם), אך למרות הקרבה ידעו שני העמים גם יחסים של איבה. המוצא ה"ארמי" הפך להיות שם נרדף לנכרי וזר. ומלחמות רבות החלו לפרוץ בין ארם לישראל.

[עריכה] הסבר לסכסוך

משתי המסורות לפסוק - "ארמי אובד אבי" נשתכחה כמעט לגמרי זו המתונה האומרת: "אברהם או יעקב היה ארמי אובד", וזו העוינת האומרת: "לבן הארמי בקש לעקור הכול ולאבד את יעקב אבי" נצרבה. הסיבות לשנאה בין שני העמים היו על נתיב המסחר למצרים שאפשרו נגישות עד לאוקיינוס ההודי. סיבה נוספת הייתה על רקע אתנולוגי (הרכב האוכלוסייה מעורב) לדוגמה גשור ומעכה נחשבו למובלעת ארמית בתוך שטח ישראל. בעוד שאכלוסיית הבשן הגלעד חבל ארגוב וחוות יאיר לא הייתה הומוגנית מבחינה אתנית כי עם מעורבת ביסודות ארמיים. חצי שבט המנשה שבעבר הירדן המזרחי היה מעורב/מחותן עם הארמיים (דבהי"א י"ד). המציאות מראה שלעתים קרובות האוכלוסייה המעורבת עשויה להצטרף לצד זה או אחר בהתאם לנסיבות הפוליטיות שנוצרות, ובימי מתיחות עלולה האחווה להפך לחשדנות ואף לשינאה.

הארמים היו מיומנים במסחר היבשתי והם הובילו סחורה מסוריה וארץ ישראל לבבל דרך המרכז "הלוגיסטי" של אותם ימים-דמשק, עיר שההיסטוריה הרציפה שלה משתווה כמעט לירושלים.

דוד המלך רצה לאחד את ממלכתו ולאבטח את אזור הספר של מזרח הירדן עד לנהר פרת מידי הארמים והעמים שחברו איתם. למשימה זו הפעיל דוד את מלא עוצמתו עד שלבסוף כבש את ארם דמשק, בית רחוב וצובא, והרג את מלכם הדדעזר (שמואל ב ח). לאחר שכבשם אילצם להעלות לו מס, למעשה כבש דוד כמעט את כל סוריה, עד לפרת, אולם יש היסטוריונים הטוענים שמרכז סוריה לא נכללה בתחום כיבושיו. לקראת סיום תקופת מלכותו של בנו שלמה המלך אנו עדים להחלשות מצד ישראל, העמים הכבושים החלו להתמרד כנגד השלטון הישראלי שלא הצליח להתגבר על כולם. ממלכת ישראל מרפה את אחיזתה בארם ומוסיפה להחלש בהדרגה עד לפירוק הממלכה לישראל ויהודה. אך החופש לא אורך זמן רב עד שממלכת אשור כובשה ומשליטה את תרבותה על הארמים, והמלך תגלת פלאסר מגלה אותם.