קבורה בחיים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קבורה בחיים היא דרך אכזרית להוצאה להורג. הנקבר צפוי למות מחנק, או במקרים אחרים - מרעב, מצמא או מאובדן חום גוף באקלים קר.
קבורה בחיים הייתה עונשן של הבתולות הווסטליות אשר הפרו את נדר ההתנזרות. במצרים העתיקה קברו יחד עם המלך הפרעוני את משרתיו, כדי שיוכלו לשרת אותו גם בעולם הבא.
במהלך מלחמת העולם השנייה נהגו הנאצים לקבור חיים עשרות ומאות אנשים נשים וטף, בדרך כלל יהודים. השיטה שימשה כאמצעי זול להריגה וכמו כן לשם שעשוע החיילים והתבצעה בדרך כלל בכפרים נידחים.
דווח שבמלחמת המפרץ עשתה ארצות הברית שימוש בדחפורים שהרימו עפר מהאדמה ופרקו אותו על חיילים עיראקים, ובכך למעשה קברו אותם חיים. [דרוש מקור]
לעתים קבורה בחיים היא תוצאה של טעות- הכרזה על אדם כמת בטרם זמנו. במהלך המאה ה-18 חייבו מדינות מסוימות באירופה המתנת מספר ימים בטרם הבאתו של אדם מת לקבורה, כדי לוודא את מותו ולהבטיח שלא ייקבר חי. כמו כן, בחלק מהמדינות הותקנו פעמונים בבתי הקברות, וחוט היה נקשר אל ענבל הפעמון, ומגיע עד לידו של המת, והיה מוצב שומר לילה על מנת שבמקרה שהפעמון יצלצל, יזעיק השומר את אנשי העיר והם יחלצו את המת.