קבוצת העשרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

"קבוצת העשרה" היא שמה של קבוצת אמנים אשר פעלו בישראל בשנים 1951 - 1960. הקבוצה הציגה 12 תערוכות קבוצתיות ונתפשה כקריאת תיגר על האמנות המופשטת של חברי "אופקים חדשים". היא ניסתה להציב אלטרנטיבה אשר נבעה מן הרצון לאמנות בעלת סממנים מקומיים ישראלים.

[עריכה] הרקע להקמת הקבוצה

הרקע להקמת הקבוצה היה הצגתה של תערוכה קבוצתית בבית אגודת הציירים והפסלים בתל אביב ב-23 בפברואר 1951. המציגים, תלמידיהם של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי, מחבריה הבולטים של תנועת "אופקים חדשים", פנו אל ראובן רובין, יו"ר האגודה, וזה איפשר את הצגת התערוכה. השם - "קבוצת העשרה" נבחר לפי מספר המציגים בתערוכה. על המציגים בתערוכה נימנו אליהו גת, אלחנן הלפרן, שולמית טל, קליר יניב, שושנה לויסון, אפרים ליפשיץ, דן קדר, משה פרופס, שמעון צבר, צבי תדמור. ייתכן ושמה של הקבוצה נועד גם למנוע מן הביקורת להטביע "חותם אידאולוגי כלשהו על המציגים" ^[1]

[עריכה] פעילות קבוצת העשרה

הגרעין המקורי של הקבוצה השתנה במהלך התצוגות השונות של הקבוצה. חלק מחברי הקבוצה, ביניהם לוינסון, קדר ורילוב נסעו לפריז לאחר התערוכות הראשונות ואילו אמנים אחרים הצטרפו אליה. אהרון אשכנזי לדוגמה, הצטרף לקבוצה והציג תערוכותיה החל משנת 1955. אמנים אחרים הצטרפו לתערוכות בודדות כגון אורי רייזמן, אריה סרטני ויצחק ממבוש. בעקבות תערוכה של הקבוצה אשר הוצגה בשנת 1953 ובה הציגו תשעה אמנים, כונתה "תערוכת התשעה".

אמנותה של הקבוצה התקבלה כבעלת ביקורת על ההגמונייה של "אופקים חדשים", אשר הוקמה בשנת 1948. האמנות של "העשרה" הציגה אלטרנטיבה לציור המופשט האירופי-מודרניסטי, בתביעה להשיב אל תוך האמנות את הסממנים של החיים בישראל. "הרגשנו", כתבו חברי הקבוצה במניפסט התערוכה השמינית, "בצורך לחפש דרכי ביטוי חדשות לאמנות אשר מקורות יניקתה הנם הנוף והאדם הישראלי. מתוך אחידות החיים בקשנו להגיע לאחידות של צורה וסגנון. שוכנענו כי תלישות מהמציאות הסובבת אותנו ופניה למקורות זרים תביאנו לפורמליזם יבש ונוקשה ולאמנות עקרה.".^[2]

למרות נסיון להציג חזית אידאולוגית אחידה אל מול אנשי "אופקים", לא נותקו הקשרים האישיים והמקצועיים עם מוריהם. במאמר מאוחר מתארת קלייר יניב את הקמת הקבוצה כהמשך ישיר של הפעילות האמנותית בסטודיו הלימודי. "היה כיוון מסוים לקבוצה, אבל לא הייתה אידאולוגיה מגובשת" כתבה קליר יניב, מחברות הקבוצה. ^[3] למעשה, אמנותם של חברי הקבוצה הייתה מושפעת בסגנונה גם היא מן המגמות המודרניסטיות שבאמנות האירופית.

בסוף שנות החמישים של המאה ה-20 החלו אחדים מבין חברי הקבוצה, כגון פרופס, ליפשיץ ויניב, להתנסות במידות שונות של הפשטה בציוריהם. הקבוצה הפסיקה להציג תערוכות משותפות והתפרקה, אף על פי שנמשכו הקשרים החברתיים בין חבריה.

חזרה לעקרונות הראשוניים של הקבוצה, כהתנגדות לאוונגרד המודרניסטי, הציג משה גת לאחר מלחמת יום הכיפורים, אז הקים קבוצה חדשה בשם "אקלים" ובה היו חברים אורי רייזמן, אברהם אופק, צבי אלדובי, מיכאל גרוס, טובה ברלינסקי ואחרים.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ בלס, גילה, קבוצת העשרה, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, עמ' 6.
2. ^ מתוך מניפסט של קבוצת העשרה, קטלוג התערוכה ה-8, דצ' 1956- ינואר 1957, מוזיאון תל אביב.
3. ^ יניב, קליר, "זווית ראייה אישית", בתוך: בלס, גילה, קבוצת העשרה, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, עמ' 39.

אמנות ישראלית

תקופת בצלאל - הסגנון הארץ-ישראלי - הכנענים - אופקים חדשים - קבוצת העשרה - עשר פלוס - דלות החומר