אהרון אשכנזי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אהרון אשכנזי (1912 - 1993), פסל ישראלי
יליד סופיה, בולגריה, 1912. עלה ארצה לקראת המכביה הראשונה ב-1932. הצטרף ב-1933 לקיבוץ כפר מסריק והיה מראשוני חבריו. ב-1934 התחתן עם אשתו הראשונה, בתיה לבית שמוקלר. ב-1935 נולד בנו הבכור נמרוד (היום נמרוד שלח). ב 1937-8 למד פיסול אצל הפסל זאב בן-צבי בבצלאל בירושלים, לימודים מחוץ למסלול הסדיר. כל חייו הצעירים שילב חיי אמנות ופיסול עם חיי קיבוץ פעילים.
בתקופה זו יצר פסלים רבים מחומר ללבנים, 'אדום' או 'שמוט', אותם היה שורף בבית החרושת 'נעמן' לקרמיקה וללבנים, הקרוב לקיבוץ. מראשית שנות הארבעים החל לפסל באבן פיסול פיגורטיבי בעיקרו.
ב-1943 התחתן בשנית עם חברתו אביבה, לבית מנהיים. ב-1945 נולד בנו רפי וב-1950 נולד בנו דני. בתקופת ההעפלה של טרם המדינה, השתתף אשכנזי בכמה מהמבצעים בחוף הים שמול לקיבוץ, מדרום לעכו. באחד המבצעים, הציל פליט מעפיל מידי החיילים הבריטים בנתנו לו את ניירותיו הליגליים. לשאלת החיילים הבריטים מי הוא, ענה 'אהרון בן-יצחק'. את השם 'בן-יצחק', סחב אהרון על גבו עד קום המדינה.
עם ייסוד אגודת הציירים והפסלים, היה מראשוני החברים בה. מראשית שנות החמישים פסל פסלים גדולים באבן (כשלושה טון). חלקם נמצא היום בכפר מסריק על הדשא ליד חדר האוכל: "אמא אדמה" ו"המנגנת". פסל אבן נוסף נמצא בקיבוץ רבדים "האם השכולה" על הדשא ליד מגורי החברים. פסל גדול נוסף מעשה ידיו, פסל ממוזאיקה לבנה, נמצא בכפר מסריק. הפסל הוא "הפועלת", פסל בגובה 2.5 מטר שנוצר לכבוד תערוכת היובל לתנועה הקיבוצית שנערכה בחיפה ב-1958. האבנים בהן פסל היו אבני שיש גלילי או אבני שיש קרארה שהיה משיג מעת לעת בעכו הסמוכה. בסוף שנות החמישים החל ללמד פיסול בחוגי ערב למבוגרים בחיפה, בבית רוטשילד ובמקומות נוספים.
ב-1960 עזב עם משפחתו את הקיבוץ והתיישב בחיפה. הוא שכר סטודיו בכפר עין הוד וחזר לפסל שם באבן. סגנונו החל להשתכלל והפך מודרני. בעבודותיו מהתקופה ההיא, נכרת השפעתם של הפסלים קונסטנטין ברנקוזי והנרי מור. באותה תקופה החליט להעתיק את עבודותיו 'הפיגורטיביות', העשויות חומר שרוף או גבס, עבודות בסגנון כנעני משהו משנות הארבעים והחמישים, ליציקות ברונזה. היציקה המקצועית בברונזה, העלתה את ערך עבודותיו ורבים רכשו אותן ממנו.
ב-1972 רכש דירת סטודיו ביפו העתיקה, בכיכר קדומים 2, ועבר להתגורר וליצור שם. בשנותיו ביפו יצר בסגנון מודרני בעיקר בשיש ובחלקו בברונזה.
תערוכתו האחרונה הייתה במסגרת "קבוצת העשרה", (קבוצת אמנים שהייתה פעילה משנות החמישים) ב 1992 במוזיאון רמת גן. הוא יצר, פסל וחיי חיים מלאים ביפו העתיקה כ-20 שנים, עד מותו בחול המועד פסח 1993.
