צ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

צ'י (סינית מסורתית: 氣 ; סינית מפושטת: 气; תעתיק פין-יין qì ; תעתיק וויד ג'יילס: ch'i). ברפואה הסינית הצ'י מוגדר "הכוח שעומד מאחורי השינוי". כלומר בכל מקום שבו יש תנועה - יש שינוי, הצ'י הוא המביא לשינוי זה.
הצ'י הוא מונח הקיים בתורות המזרח הרחוק, באמנויות לחימה, ברפואה הסינית וברפואה המשלימה השואבת ממנה ובדתות המזרח הרחוק.

אין כל הוכחה לקיומו של הצ'י. הרפואה הקונבנציונאלית והמדע אינם מקבלים את הסברות אודות קיומו.

תוכן עניינים 1 הצ'י בראי הרפואה הסינית ובפילוסופיה המזרחית 2 מקורות הצ'י בגוף 3 המרידיאנים - ערוצי אנרגיה 4 דיסהרמוניה של הצ'י 5 תפקידי הצ'י 6 איברי הגוף וסיווגם 7 ראו גם

[עריכה] הצ'י בראי הרפואה הסינית ובפילוסופיה המזרחית

מקורו של רעיון הצ'י ברפואה הסינית הוא בפילוסופיה המזרחית. פילוסופים סינים קדומים טענו שבכל חיבור של יין (בפילוסופיה המזרחית: "הצד החשוך של ההר", חבוי, חשוך, לח, יותר חומרי) ויאנג ("הצד המואר של ההר": חשוף, מואר, יבש, יותר אנרגטי או רוחני) מתרחש תהליך כלשהו. דוגמאות לחיבורים של יין ויאנג בטבע שממנו שאובה הפילוסופיה הסינית הם למשל השילוב של האור שבשמים והמצע שבאדמה המובילים ליצירת צמח, גבר ואישה המקיימים יחסי מין ונוצר תינוק, ותופעות פיזיקליות כגון לחץ ברומטרי נמוך בשילוב לחץ ברומטרי גבוה המביאים ליצירת רוח. הפילוסופים חשבו על התהליך והגיעו למסקנה שחייב להיות כוח המניע את התהליך. לכוח זה ניתן השם "צ'י".

מילולית משמעות הביטוי היא "אוויר". בתרבות ובפילוסופיה הסינית, מונח על בעל משמעות אונטולוגית: הצ'י הוא החומר שממנו מורכב כל דבר, ובין השאר החיים. רפואה סינית מסורתית, אמנויות לחימה ופילוסופיה - כולן עושות שימוש במושג הצ'י.
הטענה היא כי כל יצור חי מכיל בתוכו מערכות שונות הנמצאות בזרימה מתמדת של אנרגיית החיים. כל גוף שואף לאיזון של אנרגיות, לזרימת האנרגיה בצורה מאוזנת וללא מחסומים. זרימה אנרגטית טובה היא זו המאזנת בין הניגודים המשלימים שנמצאים בנפש ובגוף של כל אדם.
הזרימה האנרגטית של הצ'י, היא זרימה של דבר שלא ניתן לראותו או למדוד אותו. להבדיל מתפיסת החומר הקלאסית במערב, צ'י אינו חומר מוחשי. מבחינה פיזיקלית איננו מדברים על חומר או על תהליך כימי או חשמלי. לכן, הרפואה והמדע מסתייגים מעצם קיומו.

לפי תורות המזרח קיימת ביקום ובכל גוף אנרגיית החיים (ה"צ'י") שהיא הבסיס לבריאות הנפשית והפיזית. המצדדים בקיומו של הצ'י, טוענים כי ניתן לראות בבהירות את השפעותיו. הדיעה המקובלת כיום, בין רבים מאנשי מדע והרפואה הקונבנציאלית, היא כי מצבי בריאות וחולי מושפעים גם מדברים שאינם ניתנים למדידה מדעית, כגון קיומו של לחץ נפשי, היעדר מוטיבציה, או לחלופין קיומם של אושר והומור. טענת התומכים בנושא היא שניתן להשתמש בטיעון זה כדי לאושש או לפחות לעורר ספק סביר, בדבר קיומה של אנרגיית החיים (או הצ'י) והשפעתה על בריאותו של האדם, כחלק משלים של המושג המופשט "נפש".

[עריכה] מקורות הצ'י בגוף

צ'י הוא אחד אולם יש לו מספר תפקידים. על פי הפילוסופיה המזרחית, לצ'י שבאדם שלושה מקורות:

1. צ'י של אוויר: מקורו בנשימה.
2. הצ'י המתקבל מהמזון: מקורו במזון.
3. צ'י מולד: מתקבל בתורשה מההורים.

[עריכה] המרידיאנים - ערוצי אנרגיה

לפי הטענה, ה"מרידיאנים" הינם רשת מסועפת של ערוצי אנרגיה, החוצים את הגוף לאורך ולרוחב, ואשר בהם זורם הצ'י. המרידיאנים אינם ניתנים לאיתור באמצעות מכשירי מדידה משום סוג, ולכן אין סיבה להניח כי הם אכן קיימים. למרות זאת, המסורת הסינית משופעת בפרטים עליהם ועל הקשר שלהם, כביכול, לתפקוד הגוף. תעלות הצ'י עוברות דרך איברי הגוף השונים, הפנימיים והחיצוניים, ויוצרות ביניהם חיבור וקשרי גומלין. קשרי גומלין אלה קיימים בין איברים הרחוקים אחד מן השני הן מבחינת מיקומם בגוף והן מבחינת התיפקוד שלהם. הנחת היסוד ברפואה הסינית, בשיאצו ובתורות מזרח נוספות היא, שקיימת השפעה הדדית בין המרידיאנים השונים.

לפי התורה, בגוף 14 מרידיאנים בעלי נקודות דיקור. מתוכם 12 מרידיאנים עיקריים העוברים בגפיים, בגוף ובראש אשר מהם מסתעפים מרידיאנים משניים שקשורים אל הראשיים בקשרים הדוקים. לכל מרידיאן עיקרי יש "שלוחות" ברמות שונות של עומק בגוף. מהרדוד לעמוק: מרידיאני השריר והגידים - אלו מסלולים שיטחיים של המרידיאן העיקרי ותפקידם להזין את הרקמות השטחיות. מרידאני חיבור - אלו שלוחות מהמרידיאן העיקרי שמחברות אותו לבן הזוג שלו במערכת המרידיאנים ולרוב לאיבר שקשור אל המרידיאן. ברמה הכי עמוקה קיים המרידיאן המתפצל - שלוחה של המרידיאן העיקרי שתפקידה להביא אנרגיות טהורות אל הראש. יש שמונה מרידיאנים הנקראים "נפלאים" או יוצאי דופן שמתוכם שני מרידיאנים בעלי נקודות דיקור מוגדרות (בניגוד לשש ה"נפלאים" הנותרים) החוצים את הגוף לאורכו באמצעיתו ונקראים Ren ו Du.
כלומר, לפי התורה ישנם 14 מרידיאנים שניתן להשפיע עליהם ודרכם ישירות בעזרת מחטי הדיקור, אולם יש מספר רב ומגוון של מרידיאנים בגוף אשר יוצרים רשת הנפשה שמחברת, מזינה ומווסתת את הגוף. כל נקודה שבה מצטלבים שני מרידיאנים או יותר, נקראת ביפנית טסוּבּוֹ (Tsubo). כל נקודה כזו מאפשרת "פתח הצצה" לזרימת הצ'י הגוף וכל הנקודות יחדיו משמשות לריפוי ברפואה הסינית; כל מחט של אקופונקטורה (הדיקור הסיני), כל לחיצה בשיאצו או טווינה (שני סוגי עיסוי הראשון יפני והשני סיני), אחת מטרתן: לאזן את הגוף, לשחרר חסימות במידה וישנן, ולאפשר "זרימה אנרגטית טובה".

דוגמאות להשפעת איברים שונים על איברים אחרים באמצעות המרידיאנים, לפי טענות העוסקים בתחום:
לכבד השפעה על העיניים ועל מערכת הגידים, לכליות השפעה על המוח ועל מערכת העצבים, הטחול והלבלב משפיעים על הרחם ואילו הריאות משפיעות על העור.

[עריכה] דיסהרמוניה של הצ'י

על פי הרפואה הסינית, בצ'י שנמצא בתוך הגוף חלים שינויים ללא הרף.
הטאואיסטים בסין האמינו, שהפרעה בזרימה החופשית של האנרגיה בגוף הינה סיבת המחלות וההזדקנות. לכן, על מנת שגוף האדם יתפקד בצורה טובה, יש צורך ליצור איזון בין היין והיאנג ולאפשר זרימה אנרגטית חופשית של הצ'י בגוף.

חוסר או עודף בצ'י באיבר מסוים עלול לגרום למחלה או להפרעה תיפקודית כלשהי. הרפואה הסינית ותורות המזרח מתמקדות בזיהוי סיבת ההפרעה, או החסימה האנרגטית הגורמת לסטגנציה, איתורה בגוף ושחרורה. הדבר נעשה באמצעות דיקור, לחיצה, מגע, או טיפול באמצעות תרופות או צמחים שיש עליהם מסורת של אלפי שנים כבעלי השפעה אנרגטית.

כל שינוי לרעה מקורו בדיסהרמוניה (יציאה משיווי משקל) של הצ'י. הרפואה הסינית ממיינת סוגים שונים של הפרעות בצ'י;

1. חוסר צ'י: הגוף רפוי, טמפ' הגוף צונחת, העור חיוור ושקוע. הטיפול הנהוג במצב זה הוא טיפול במגע (שיאצו או טווינה) כדי להחזיר את החום ותחושת המלאות לגוף.
2. עודף צ'י: הגוף מתוח ונוקשה, טמפ' הגוף עולה והעור אדום. אדם הסובל מעודף צ'י יטופל באמצעות דיקור ויאכל מאכלים שנחשבים ברפואה הסינית ל"קרים" כדי לקרר את גופו.
3. צ'י מורד: צ'י "שלא נשמע לכללים"; במקרה של התעטשות ישנה יציאה מהירה של אוויר במקום כניסה איטית של אוויר או במקרה של הקאה כאשר המזון יוצא מחוץ לגוף דרך הפה במקום להיכנס דרכו ולהזין את הגוף.
4. סטגנציה של הצ'י (צ'י "תקוע"): מדובר בבעיה בזרימת הצ'י בשל חסימה במרידיאנים. לכל אורגניזם חי יש מבנה קיברנטי השומר על עצמו בהומיאוסטזה ומשתמש במנגנון שיש בו היזון חוזר במטרה להבטיח זרימה מתמדת. קיימים מקרים, שבהם עקב קושי נפשי או גופני משמעותי, קיימת חסימה אנרגטית, במקום הזרימה הטבעית, וקיים חסך או עודף אנרגטי, המשפיעים על הגוף ו/או על הנפש. סטגנציה יכולה להתרחש בעת עודף צ'י ובעת חוסר צ'י והסימן הראשון להופעתה של סטגנציה הוא כאב מקומי באותו מקום שבו הצ'י תקוע. כדי לדעת האם מקורה של הסטגנציה הוא בחוסר צ'י או בעודף צ'י עורכים בדיקה של רגישת המטופל למגע; אדם שנהנה מהמגע, סובל מחוסר צ'י, ואילו אדם שסובל מהמגע, סובל מעודף צ'י.
   

ההפך מהסטגנציה היא הזרימה האנרגטית, אשר כמו החסימה אנרגטית, אינה מוגבלת רק לגוף פיזי. בכל חדר או מרחב, ולמעשה בכל היקום קיימת אנרגיית החיים.

התחום המתמחה בזרימה האנרגטית במרחב, באיתור חסימות אנרגטיות ובהתאמת המרחב לייעודו ולאנשים שבו, הוא תחום הפאנג שואי.

[עריכה] תפקידי הצ'י

הצ'י מווסת בין יין ליאנג באמצעות שני תפקודים:

• החזקה ואחסון (יִיני).
• תנועות (יאנגי).

החזקה ואחסון (יִיני):

1. זיכרון - אחסון מידע.
2. התאפקות מהטלת שתן וצואה.
3. החזקה (Holding):

• החזקת הדם בכלי הדם.
• החזקת הרחם במקומו; ליגמנטים מחזיקים את הרחם; במקרה של צ'י חלש מידי, הרחם עלול לצנוח וללחוץ על שלפוחית השתן.
• החזרה של המעי המקומו; הרניה (צניחת המעי), הצ'י מונע מהמעי לצנוח לשק האשכים.
• תופעות נוספות: צניחה של שלפוחית השתן, שלשולים ואימפוטנציה.

תנועות (יאנגי):

1. חיוניות - נשימה, עיכול, לב ודם.
2. מערכת העצבים המוטורית (שרירים ותנועה) והסנסורית (איברי החישה).
3. המערכת ההורמונלית.
4. תנועה מנטלית - חשיבה, דמיון, יצירתיות וחלימה.
5. תנועה רגשית - שמחה, פחד, כעס, עצב, דאגה. התנועות הרגשיות מתוארות באמצעות חצים:
   1. חץ מעלה מסמל שמחה - התעלות, התעוררות. השמחה היא יאנגית.
   2. חץ מטה מסמל פחד. הפילוסופים הסינים טענו שפחד במידה מתונה עשוי להציל אדם על ידי מניעתו מלעשות דבר מסוכן. הפחד הוא ייני.
   3. ארבעה חצים בעלי בסיס משותף ופונים החוצה לארבעה כיוונים שונים מסמלים כעס - התפרצות רגשית המתבטאת כלפי חוץ. הפילוסופים הסינים טענו שחשוב לבטא את הכעס כלפי חוץ באופן בריא כדי לשחרר את האדם ממנו.
   4. ארבעה חצים בעלי קודקוד משותף שבסיסיהם פונים החוצה לארבעת הכיוונים מסמלים עצב - התכנסות נפשית פנימה, חשבון נפש, צער ואבל. הפילוסופים הסינים טענו שחשוב להפנים את האבל כדי לא לשקוע בו. האבל הוא תהליך פנימי שיש להפנים ולפיכך הוא ייני.
   5. התנועה הרגשית האחרונה היא דאגה המסומלת על ידי חץ ספירלי שקודקודו מסתחרר פנימה. החץ המסתחרר פנימה מסמל את הדאגה כרגש חיובי כמו אם המחבקת את בנה אך במידה מוגזמת הדאגה שלילית כיוון שהיא חונקת את האדם.

הערה: חלק מהתנועות הרגשיות הן ייניות למרות שתנועה רגשית בהגדרתה היא יאנגית וזאת משום שתנועה רגשית כשמה כן היא- תנועה, וכל תנועה נוצרת ממפגש בין היין ליאנג. באופן כללי התנועות הרגשיות הן יאנגיות ומוחצנות יותר בהשוואה לפעולות ההחזקה והאחסון שפועלות אך ורק בתוך הגוף ולכן יותר ייניות.

[עריכה] איברי הגוף וסיווגם

הגדרת האיברים ברפואה הסינית אינה מקבילה בחלק מהמקרים לידע הקיים ברפואה הקונבנציאלית.

ברפואה הסינית נחלקים איברי הגוף בשני אופנים:

• חלוקת על פי סוג האנרגיה:

על פי חמשת היסודות של הרפואה הסינית: אש, עץ, אדמה, מים ומתכת.

• חלוקה לאיברי יין ולאיברי יאנג:
  • על איברי היין הפנימיים נמנים הריאות, מעטפת הלב והלב, הטחול, הכבד, הכליות.
  • על איברי היאנג הפנימיים נמנים: המעי הגס, המעי הדק, הקיבה, כיס המרה, שלפוחית השתן ושלושת המחממים.

כל אחד מאיברי הגוף הפנימיים, הן איברי היין והן איברי היאנג, מייצר, מאחסן ומזרים את אנרגיית החיים - הצ'י, בנוסף לאחסון והעברת דם ונוזלי הגוף. הריאות, הכבד והכליות הם שלושת האיברים הפנימיים המושפעים ביותר מתרגול טאי צ'י.

הבנת תפקידם של האיברים השונים ואופן זרימת אנרגיית הצ'י בהם היא המאפשרת אבחון וטיפול.

[עריכה] ראו גם

• פילוסופיה סינית
• יין-יאנג
• העידן החדש
• צ'י קונג