צ'ארלס רוזן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צ'ארלס רוזן (באנגלית:Charles Rosen, נולד ב-5 במאי 1927) הוא פסנתרן ותאורטיקאי מוזיקה אמריקאי.
רוזן למד נגינה בפסנתר אצל מוריץ רוזנטל, אך בראיון שהופיע בגיליון יוני 2007 של מגזין המוזיקה של ה-BBC אומר רוזן, שהשפעתו של יוזף הופמן, שאותו שמע, לדבריו, מדי שנה החל בגיל שלוש, הייתה גדולה יותר. רוזן מעלה בזכרונו נגינה לפני לאופולד גודובסקי בגיל שבע; גודובסקי שאל את רוזן מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול ורוזן ענה, לבדיחות דעתו של גודובסקי, "אני רוצה להיות פסנתרן כמו יוזף הופמן." רוזן מזכיר גם את ארטורו טוסקניני כמי שהשפיע עליו רבות, בעיקר הודות לתשומת הלב שהקדיש לרצף של קולות פנימיים.
כפסנתרן וירטואוז מופיע רוזן באין-ספור רסיטלים וקונצרטים ברחבי העולם. בראיון הוא אומר, שאין לו עניין לבצע מוזיקה של סקריאבין, פורה ואחרים מן המלחינים הטונאליים המאוחרים, אך הוא הקליט, עם זאת, מספר רב של יצירות המאה ה-20 לפי הזמנת מחבריהן, ביניהן יצירות של סטרווינסקי, קרטר ובולז. בין הקלטותיו גם ספרות מוקדמת יותר כמו האטיודים של דביסי, הסונאטות המאוחרות ו"ווריאציות דיאבלי" של בטהובן ו"אמנות הפוגה" של באך; בראיון מציין רוזן, שהוא מסרב לנגן את היצירה האחרונה במלואה בקונצרט משום שהוא סבור, שהיצירה נועדה לאימונים בבית ומן הנמנע לנגן אותה כמו שבאך התכוון אלא ביחידות, להנאה אישית.
רוזן הוא גם מוזיקולוג ומחברם של ספרי מוזיקה רבים וחשובים. ספרו השוב ביותר, אולי, הוא "הסגנון הקלאסי", המנתח את טבעו והתפתחותו של הסגנון הקלאסי העליון, כפי שפיתחו אותו יוזף היידן, וולפגנג אמדאוס מוצרט ולודוויג ואן בטהובן. "צורת הסונאטה" הוא בכמה מובנים המשך של "הסגנון הקלאסי"; זו היא אנאליזה אינטניסיבית של הצורה המוזיקלית הראשונה במעלה, שהייתה בשימוש בתקופה הקלאסית. "הדור הרומנטי" עוסק ביצירות הדור המוקדם של מלחינים רומנטיים, כולל פרדריק שופן, פראנץ ליסט, רוברט שומאן ופליקס מנדלסון.
רוזן, איש אשכולות, כתב ופרסם גם בתחומים אחרים של מדעי הרוח: "רומנטיות וריאליזם: המיתולוגיה של אמנות המאה התשע-עשרה ומשוררים, מבקרים ושאר משוגעים רומנטיים".
מפעם לפעם מכהן רוזן כפרופסור באוניברסיטה. הוא מחזיק בתואר דוקטור לספרות צרפתית מאוניברסיטת פרינסטון ולימד באוניברסיטת הרווארד, באוניברסיטת אוקספורד ובאוניברסיטה של שיקגו.
רוזן כותב באופן קבוע ב- The New York Review of Books
[עריכה] ביבליוגרפיה
- Arnold Schoenberg (1996. Chicago: University of Chicago Press): ISBN 0-691-02706-4
- Beethoven's Piano Sonatas: A Short Companion (2001, New Haven: Yale University Press): ISBN 0-300-09070-6
- The Classical Style (2nd ed., 1997, New York: Norton): ISBN 0-393-31712-9
- Critical Entertainments: Music Old and New (2001. Cambridge: Harvard University Press): ISBN 0-674-00684-4
- The Frontiers of Meaning: Three Informal Lectures on Music (1994. New York: Hill and Wang): ISBN 1-871082-65-X
- The Musical Languages of Elliott Carter (1984. Washington, D.C.: Music Division, Research Services, Library of Congress)
- Piano Notes: The World of the Pianist (2002: Free Press): ISBN 0-7432-4312-9
- Romanticism and Realism: The Mythology of Nineteenth-Century Art (with Henri Zerner; 1985. New York: Norton): ISBN 0-393-30196-6
- Romantic Poets, Critics, and Other Madmen (2000. Cambridge: Harvard University Press): ISBN 0-674-77951-7
- The Romantic Generation (1998, Cambridge: Harvard University Press): ISBN 0-674-77934-7
- Sonata Forms (2nd ed., 1988, New York: Norton): ISBN 0-393-30219-9
