צבי קוליץ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי קוליץ (דצמבר 1912, תרע"ג – 29 בספטמבר 2002) סופר, פוליטיקאי, מפיק קולנוע ותיאטרון יהודי. קוליץ ידוע כמפיקו של הסרט העלילתי הגדול הראשון שהופק במדינת ישראל, "גבעה 24 אינה עונה" כמו גם ככותבו של הסיפור הקצר "יוסל רקובר מדבר אל אלוהיו", אשר רבים סברו כי הינו צוואה אותנטית של אדם שנספה בגטו ורשה.
קוליץ נולד באליטא שבליטא, למד בין היתר בישיבת טעלז, ובשנת 1929 התמנה לסגן המזכיר של התנועה הרוויזיוניסטית בקובנה. בשנת 1936 נסע לאיטליה, והשלים את לימודיו באוניברסיטת פירנצה. לאחר שהות של כשלוש שנים באיטליה, ולימודים באקדמיה הימית "צ'יוויטה וקיה", עלה לארץ ישראל והצטרף באופן פעיל אל התנועה הרביזיוניסטית. בארץ פרסם ספר בשם "מוסוליני, אישיותו ותורתו". היה פעיל באצ"ל, ולאחר מכן התגייס לצבא הבריטי. באמצע שנות ה-40 שימש כשליח הקונגרס היהודי בדרום אמריקה. בשנת 1946 כתב את הקטע "יוסל רקובר מדבר אל אלוהיו", ופרסם אותו כמכתב בעיתון יהודי בבואנוס איירס, "די יידישע צייטונג".
הקטע, הוא כביכול צוואתו של אדם בשם יוסל ראקובר, חסיד גור, אשר נמצאה בין חורבות גטו ורשה "בין ערמות אבנים ועצמות אדם". במספר מילים רבות עוצמה משרטט קוליץ את דמותו של אדם, שעל אף כל הקורות אותו, אינו חדל מלהאמין באלוהים. הקטע התקבל כקטע אותנטי, ועל אף כל נסיונותיו של קוליץ במהלך השנים להסביר כי המדובר ביצירה פרי עטו, רבים הסבורים עד היום כי אדם בשם יוסל ראקובר, אכן היה חי וקיים. בשנת 2000 יצא בעברית בהוצאת משרד הביטחון הספר "יוסל רקובר מדבר אל אלוהיו" שכלל את היצירה, ומאמרים על נושאיה ומחברה, לרבות תגובה מאת עמנואל לוינס.
לאחר סיום שליחותו בדרום אמריקה, שם פגש את אשתו מתילדה ילידת מקסיקו לה נישא בשנת 1952 (נישואים שניים), הגיע קוליץ לארצות הברית בה השתקע. בשנת 1955 הקים ביחד עם מפיק בשם ג'ק פדואה את חברת "זיק אור" אשר יצאה להפיק סרט בינלאומי שיצולם בישראל. למשימה גויס במאי אנגלי בשם תורולד דיקינסון, ומספר שחקנים. הסרט "גבעה 24 אינה עונה" צולם בישראל, בהשתתפות צוות ישראלי שכלל את אריק לביא ושושנה דמארי, והציג את סיפורם של ארבעה לוחמים במלחמת העצמאות. בהפקת הסרט הושקעו כ-400,000 דולר.
בהמשך פעילותו היה למרצה בישיבה יוניברסיטי ולמפיק בברודוויי. בין ההצגות שהפיק "ממלא המקום" על פי מחזהו של רולף הוכהות (1964), "המגילה" על פי איציק מאנגער (1968) ומחזמר בשם "אני שלמה המלך" (1968). קוליץ מת במנהטן בשנת 2002.
[עריכה] מספריו
- עם כידון בלב, ששה סיפורי מלחמה, 1942.
- הגבורה בישראל, תש"ג.