פסטיבל אלטמונט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסטיבל אלטמונט היה מופע רוק מפורסם שהתקיים ב- 6 בדצמבר 1969, במתחם מירוצי מכוניות באלטמונט שבקליפורניה. המופע, שאורגן בידי להקת הרולינג סטונס, כלל אמנים נוספים מהשורה הראשונה באותה תקופה, כמו: סנטנה, ג'פרסון איירפליין וקרוסבי סטילס נאש ויאנג, כאשר הרולינג סטונס תוכננו להיות הלהקה האחרונה שתופיע. הכניסה להופעות הייתה חינם וכ-300,000 איש הגיעו אל הפסטיבל אשר הסתיים באירוע טראגי, כאשר במהלך הופעתם של הרולינג סטונס, חברי כנופיית אופנוענים בשם מלאכי הגיהנום, שנשכרו לאבטחת האירוע, רצחו בדקירות סכין מעריץ שחום עור בשם מרדית' הנטר. הארגון הלקוי, ההתפרעויות, והרצח שהיווה את שיא השפל של האירוע, עיצבו את המוניטין שקיבל המופע בתור אירוע מכונן בהיסטוריה של הרוקנ'רול שלאחריו ירדה לפרק זמן מסוים הפופולריות של פסטיבלי הרוק, וכן בתור האירוע ש"הרג" את האופטימיות של שנות הששים.
תוכן עניינים |
[עריכה] ההכנות
במקור, המופע תוכנן להתקיים בפארק שער הזהב שבסן פרנסיסקו, אך האישורים המתאימים להרמת האירוע מעולם לא התקבלו. אולם, בהצהרה לתקשורת הודיע סולן להקת הרולינג סטונס, מיק ג'אגר, כי הלהקה תופיע בפסטיבל.
עם יציאת ההצהרה לתקשורת ולתודעת הציבור, רשויות העיר חששו להתפרעויות מצד הקהל כפי שקרה בפסטיבל וודסטוק המפורסם זמן קצר לפני כן, וכן הועלו האשמות שג'אגר פרסם את ההצהרה על מנת להביא כמה שיותר צופים להופעה, שהייתה אמורה להיות מתועדת ולהפוך לסרט. המיקום שונה בהמשך למתחם המירוצים "סירס פוינט", אך לאחר ויכוח עם הבעלים על זכויות הסרט המתוכנן, הועבר הפסטיבל בפעם השניה אל מתחם המירוצים שבעיר אלטמונט, בהמלצת הבעלים דאז, דיק קרטר. זמן קצר לקראת תחילת המופע החלו לצוץ מספר בעיות משמעותיות: המופע תוכנן ליום שבת, 6 בדצמבר, אך יומיים לפני המועד שונה המיקום הסופי, דבר שהוביל לבעיות לוגיסטיות רבות, בעיקר מחסור במתקנים שונים כמו שירותים ניידים ואוהל עזרה ראשונה. הבמה, שגובהה היה כ-1.30 מטר בלבד, לא הייתה מוגנת מספיק מפני התפרעויות המעריצים הצפויות וכמו כן, מערכת ההגברה לא התאימה לקהל כה רב.
[עריכה] מלאכי הגיהנום
מאחר שהמשטרה לא הסכימה להירתם לאבטחת האירוע, שכרו חברי הרולינג סטונס בהמלצת הגרייטפול דד כנופיית אופנוענים אלימה וגזענית בשם "מלאכי הגיהנום", שבראשה עמד ראלף "סאני" ברגר. מקורות מסוימים טוענים שה"מלאכים" נשכרו תמורת תשלום מזערי של 500 דולר בלבד ובירה חינם, טענה שזכתה לסתירות מצד קרטר וברגר כאחד. על פי דבריו של מנהל הנסיעות של הרולינג סטונס, סאם קלטר:
 |
ההסכם היחידי שהיה בין הצדדים היה שה'מלאכים' ידאגו שאף אחד לא יתעסק עם האחראים, אבל בזה הכול הסתכם. לא השתמע שום דבר כמו 'הם הולכים להוות כוח משטרתי' או משהו דומה. זה הכול שטויות. |
 |
חבר הכנופיה, סוויט ויליאם, ציטט את חילופי הדברים בינו לבין קרטר בפגישה שלפני המופע, שם ביקש מהם קרטר לקחת חלק באבטחה:
|
|
- אנחנו לא פועלים כמו המשטרה. אנחנו לא כוח אבטחה. אנחנו הולכים להופעה כדי להנות מהזמן.
- טוב, מה בנוגע לתת עזרה לאנשים? אתה יודע, לתת להם הנחיות וכדומה? - כן, זה אפשרי. |
|
כאשר שאל אותם קרטר איך הם ירצו שיתגמלו אותם, ויליאם ענה "אנחנו אוהבים בירה". לפי מקורות נוספים, ההסכם המקורי היה שחברי הכנופיה יפקחו עין על הציוד של המופע, אך בהופעה עצמה העביר אותם קרטר לקדמת הבמה כדי לאבטח אותה ולהרגיע את הקהל. מאחר שחברי הכנופיה סיפקו אבטחה בהופעות קודמות של הגרייטפול דד ללא כל התפרעויות, יש המשערים כי הרולינג סטונס סברו שניתן יהיה לעבור את ההופעה בשלום עם "מלאכי הגיהנום".
השלטת הסדר בקרב הקהל הסתברה כקשה מעבר למצופה: צופים רבים בקהל נפצעו, וארבעה אף מתו. במהלך היום, "מלאכי הגיהנום" הפכו אלימים יותר ויותר וחסרי רסן, ככל הנראה בעקבות שתיית אלכוהול מופרזת ושימוש בסמים, והחלו להיות מודאגים בנוגע לשמירת סדר בקרב קהל כה רב. ה"מלאכים" נקטו בשיטה של הדיפת המתפרעים על מנת לשלוט בקהל, ולאחר שאחד מהאופנועים של הכנופיה נרמס, התגברה האלימות והתבטאה אף בתקיפת המוזיקאים על הבמה. מרטי באלין מג'פרסון איירפליין נחבט עד אובדן הכרה בעקבות מריבה עם אחד מחברי הכנופיה, כפי שניתן לראות בסרט הדוקומנטרי על המופע, Gimme Shelter. בעקבות האירועים במהלך המופע שהגיעו לשיאם בתקיפת באלין, סירבו חברי הגרייטפול דד, שהיו אמורים להופיע לפני ההופעה החותמת של הפסטיבל, הופעת הרולינג סטונס, לעלות לבמה.
המארגנים קיוו כי הופעתם המוקדמת מהמתוכנן של הרולינג סטונס תוריד מהלחץ בקרב הקהל, אך עברו מספר שעות עד שחברי הלהקה יכלו לעלות לבמה. האשמות צצו כלפי ג'אגר בטענה שלא רצה להופיע באור יום, לטובת צילומי הסרט, אך בהוצאת ה-DVD ל"Gimme Shelter", דווח כי בסיסט הלהקה, ביל ויימן, נתקל בקשיים להגיע למיתחם. הופעת הרולינג סטונס נקטעה פעמים רבות, כאשר פעם אחת נראה היה כי לקית' ריצ'רדס נמאס מהמתרחש באמרו "לעזאזל עם כל זה", תוך שהוא מוריד את הגיטרה מעליו ויורד מהבמה. חבר כנופיה בלתי מזוהה כיוון אקדח לרקתו של ריצ'רדס, ואמר לו לבחור בין "לנגן או למות". ריצ'רדס בחר באפשרות הראשונה.
[עריכה] מותו של מרדית האנטר
מקרה המוות המפורסם שאירע בפסטיבל היה של מרדית האנטר, צעיר שחום עור בן שמונה עשרה, אשר נקלע לתגרה עם "מלאכי הגיהנום", שבמהלכה שלף אקדח. מהתיעוד שנקלט בסרטי המצלמות, נראה האנטר פוסע אל כיוון הבמה עם האקדח שלוף בזמן שהרולינג סטונס מסיימים לבצע את השיר Under My Thumb. השאלה האם האנטר שלף את נשקו לפני או אחרי שהותקף לראשונה בדקירות סכין נותרה תעלומה. כך או כך, נדקר האנטר חמש פעמים ונחבל למוות במהלך ההופעה של הרולינג סטונס. מותו תועד במסרטות הצילום על הבמה. הרוצח, אלן פסארו, נעצר והואשם ברצח, אך יצא זכאי מאחר שחבר המושבעים קבע כי פעל מתוך הגנה עצמית, מאחר שהאנטר נשא אקדח, שלף אותו וכיוון אותו אל כיוון הבמה. כמו כן, נאמר כי האנטר היה תחת השפעת סם המתאמפטמין. ללא ידיעתם שההתקפה על האנטר הייתה קטלנית, המשיכו חברי הלהקה בהופעתם כדי למנוע התפרעויות נוספות.
[עריכה] מורשת תרבותית
המופע באלטמונט נחשב בעיני רבים להפך המוחלט של פסטיבל וודסטוק שהתקיים ארבעה חודשים לפניו, וכסימן לסוף עידן התמימות של שנות הששים וילדי הפרחים, לכך תואמת האמרה המפורסמת מפי המבקרים שקראו לאירוע "המוות של עידן וודסטוק". כתוצאה מאירועי אלטמונט בוטלו יוזמות להופעות רוק בקנה מידה דומה עד לתקופה מאוחרת אחרי.
מספר משירי הגרייטפול דד נכתבו בהשראה, או כתגובה לאירועי אלטמונט, ביניהם השירים New Speedway Boogie ו- Mason's Children. מאוחר יותר, הוציאו חברי הלהקה שיר נוסף, My Brother Esau, בו נאמר "אחי איזאו הרג צייד (האנטר, באנגלית)/ בשנת 1969".
כמו כן, שירו המפורסם של דון מקלין, American Pie, זכה לפרשנות אחת בהקשר למוות במופע באלטמונט, בהקשר ל"כישוף של השטן (התייחסות למיק ג'אגר), אשר אי אפשר לבטל אפילו בידי מלאך בן הגיהנום".
