גרייטפול דד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| גרייטפול דד | |
|---|---|
 |
|
| מקור | סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית |
| שנות פעילות | 1965—1995 |
| סוגה | רוק פולק רוק קאנטרי רוק רית'ם אנד בלוז בלוז רוק אנד רול רוק פסיכדלי |
| חברת תקליטים | Warner Bros. (1966 - 1972) Grateful Dead (1973 - 1976) Arista (1977 - 1989) Rhino (2001-היום) |
| חברי ההרכב | ג'רי גרסיה רון "פיגפן" מק'קרנן בוב ווייר ביל קרויצמן פיל לש מיקי הארט |
| אתר רשמי | |
גרייטפוּל דֶד (אנגלית: Grateful Dead) היא להקת רוק אמריקאית שנוסדה בשנת 1965 בסן פרנסיסקו כגלגול של להקת "מאדר מק'ריס אפטאון ג'אג צ'מפיונס". הגרייטפול דד נודעו בסגנון האקלקטי של שיריהם ששילבו השפעות רוק, מוזיקה עממית, בלוגראס, בלוז, קאנטרי וג'אז .
מעריציהם הנלהבים המכונים "דֶד הֶדס" ('ראשים מתים') נודעים בנאמנותם ללהקה, ורבים מהם מלווים אותה מהופעה להופעה במשך שנים.
בסוף שנת 1965 חברי ה"ג'אג צ'מפיונס" החלו בשינוי סגנוני לעבר הרוק, ולג'רי גרסיה, רון "פיגפן" מק'קרנן ובוב ווייר הצטרפו ביל קרויצמן ופיל לש. בשנת 1967, שיא הצלחת הלהקה, צורף גם מיקי הארט כנגן כלי הקשה נוסף.
תוכן עניינים |
[עריכה] חברי הלהקה
- ג'רי גרסיה - גיטרה ושירה.
- רון "פיגפן" מק'קרנן - שירה, קלידים, הרמוניקה, כלי הקשה, גיטרה.
- בוב ווייר - גיטרת קצב, סלייד גיטאר, קולות רקע.
- ביל קרויצמן - תופים.
- פיל לש - גיטרה באס.
- מיקי הארט - תופים.
חברים נוספים ניגנו ותרמו קולות רקע, הפירוט בגוף הערך. חלק משירי הלהקה נכתבו על ידי רוברט האנטר.
[עריכה] תחילת הדרך
הלהקה נקראה בראשונה "הווֹרלוֹקס" ושינתה את שמה ל"גרייטפול דד" לאחר שגרסיה בחר שם באקראי מתוך מילון. חברה הלהקה היו "להקת הבית" של ה"מרי פרקנסטרס" (חבורה של מעריצים ואוהדים של הסופר קן קיזי) והושפעו עמוקות מהשימוש הרווח של חבורה זו ב-LSD.
ההשפעות המוזיקליות על הצליל של הלהקה היו מגוונות ושילבו את הפסיכדליה של התקופה עם רית'ם אנד בלוז בסיסי ומוזיקת קאנטרי עממית. שילוב זה יצר צליל מיוחד שעוגן במקורות הוותיקים של המוזיקה האמריקאית אך שיקף גם את תחושת ההרפתקנות והחיפוש אחר "הבלתי נודע המוזיקלי". מאפיין זה של נסיוניות וחידוש מוזיקלי אפיין רבות מההופעות החיות של הלהקה.
תקליטיהם הראשונים שיקפו את אופי ההופעות החיות - קטעים ארוכים של נגינה עם סולואי גיטרה של גרסיה, למשל ב "Dark Star", אך חסרו את החיות והאנרגיה של ההופעה ולא נמכרו היטב. גם האלבום "live/Dead" מ-1969 לא הצליח במיוחד ורק אלבומי שנת 1970 - "American Beauty" ו "Workingman's Dead" הביאו לפריצת הגרייטפול דד לתודעת הקהל הרחב בזכות שירים במבנה סטנדרטי יותר וסגנון צליל אקוסטי ורגוע.
[עריכה] השינויים בחברי הלהקה
במשך השנים חלו תמורות ושינויים רבים בחברי הלהקה : פיגפן ניגן עד מותו (ב-1973) במגוון כלים ותרם גם את שירתו. בין 1971 ו-1975 נטל מיקי חופשה ארוכה מפעילות בלהקה. טום "TC" קונסטנטן ניגן בקלידים בין 1968 ו-1970, ובשנת 1971 קית גודשו החליפו, והביא את אשתו דונה כזמרת ליווי, עד ששניהם עזבו ב-1979 וברנט מידלנד הגיע לנגן בקלידים והיה חבר בלהקה עד מותו ב-1990. לאחר מכן ברוס הורנסבי ווינס וולניק איישו את הקלידים ועזבו ב-1992 ו-1995 בהתאמה.
[עריכה] גרייטפול דד בהופעה
ההופעות החיות היו לסמל המוכר ביותר של הגרייטפול דד; פרט לשנת 1975, הם הופיעו ברציפות ברחבי ארצות הברית החל מחורף 1965 ועד ה-9 ביולי 1995, עם כמה יציאות לאירופה וקנדה, כולל 3 לילות של הופעה בפירמידה הגדולה בגיזה ב-1978. אלבומי האולפן שלהם היו בדרך כלל אוספים של שירים חדשים שבוצעו קודם לכן בהופעות. הופעותיהם התאפיינו בקטעים ארוכים של אלתור אישי, שהשתלבו ליצירה הרמונית, תוך מעבר והתמזגות של שיר אחד למשנהו.
הלהקה התפרסמה בכך שהתירה ל"דד הדס" (מעריציה) להקליט את הופעותיה ללא הגבלה, ובמשך שנים רבות הופעותיהם כללו קטעים מיוחדים לטובת המקליטים. ההפצה הותרה ללא הגבלה כל עוד היא ללא מטרת רווח.
בשנת 1995 מת ג'רי גרסיה מהתקף לב וחברי הלהקה הנותרים החליטו לא להשתמש יותר בשם "גרייטפול דד" מתוך הוקרה לזכרו. רובם פנו לפרויקטי סולו וחלקם מנגנים עד היום בלהקה שנקראת "דה דד" ('המתים').
