פינחס רוזן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פינחס רוזן (שם קודם: פליכס רוזנבליט) (1 במאי 1887 - 3 במאי 1978) היה שר המשפטים הראשון של מדינת ישראל.

פינחס רוזן נולד בברלין בשנת 1887. הצטרף לאגודת סטודנטים ציונית. שירת בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה והגיע לדרגת קצין. היה יושב ראש ההסתדרות הציונית בגרמניה בשנים 1920 - 1923. לאחר מכן עלה לארץ ישראל. בשנים 1926 - 1931 עבר ללונדון, שם היה חבר ההנהלה הציונית בלונדון ומנהל מחלקת הארגון. בשנת 1931 חזר לארץ ישראל, ועסק בעריכת דין ובפעילות פוליטית. נמנה עם המייסדים של "ארגון עולי מרכז אירופה". היה חבר מועצת עיריית תל אביב בשנים 1935 - 1950. בשנת 1942 יסד את מפלגת עלייה חדשה (של עולי מרכז אירופה ובעיקר גרמניה), אותה הנהיג. היה חבר מינהלת העם ומחותמי מגילת העצמאות (בשם פליכס רוזנבליט, אותו עיברת לבקשת בן-גוריון).

עם הקמת המדינה היה ממייסדי המפלגה הפרוגרסיבית שהייתה איחוד של מפלגת "עלייה חדשה" עם תנועת העובד הציוני. עמד בראש המפלגה הפרוגרסיבית וכיהן כשר המשפטים מטעמה בכל הממשלות הראשונות של ישראל, עד לתום כהונת הממשלה התשיעית ב-2 בנובמבר 1961 (למעט הממשלה השלישית, שכיהנה כשנה ורבע מאוקטובר 1951 עד דצמבר 1952). בשנת 1961 היה בין מקימי המפלגה הליברלית (איחוד בין מפלגת הציונים הכלליים ובין המפלגה הפרוגרסיבית) והיה בין ראשיה עד שנת 1965. עם יסוד גח"ל, פרש מהמפלגה הליברלית, עם יוצאי המפלגה הפרוגרסיבית, והיה מנהיג המפלגה הליברלית העצמאית.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• פינחס רוזן באתר הכנסת