פיטר סלרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ריצ׳רד הנרי (פיטר) סלרס (Richard Henry Sellers)‏ (8 בספטמבר 1925 - 24 ביולי 1980) היה קומיקאי, שחקן, ובדרן בריטי ממוצא יהודי.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 סרטיו 3 מוזיקה 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

סלרס נולד בסאות'סי, מחוז המפשייר, אנגליה, למשפחה של שחקני וודוויל יהודים שהיגרו מרוסיה.

בעקבות משפחתו, למד סלרס את אומנות הוודוויל, אמנות משחק פופולרית אך קשה. הוא הוכיח עצמו כשחקן רב-תחומי במידה מרשימה: רקדן מצוין, נגן מוכשר ביוקולילי ובבנג'ו, ומתופף מוכשר שהצטרף למספר להקות ג'אז בסיבובי הופעות.

במהלך מלחמת העולם השנייה, סלרס שירת בחיל האוויר המלכותי. הוא השתחרר בסוף המלחמה בדרגת רב טוראי (רב"ט). במהלך שירותו הצבאי נהג להציג חיקויים של מפקדיו, דבר שעזר לו מאוחר יותר לבנות את שורת התפקידים בסרט ד"ר סטריינג'לאב.

הצלחתו לא הייתה מהירה. הוא ניסה את מזלו ברדיו ובטלוויזיה המוקדמת של שנות ה-50.

הצלחותיו הראשונות בקולנוע היו בשנת 1959 בקומדיות בריטיות שונות (The Ladykillers, I'm All Right Jack ו- The Mouse That Roared). אולם, פרסומו העולמי הגיע בעקבות תפקידו כמפקח קלוזו (Inspector Clouseau) בסדרת הסרטים המצליחה הפנתר הוורוד (1964).

בשנת 1964 השתתף בסרטו של סטנלי קובריק ד"ר סטריינג'לאב או: איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הפצצה בו שכלל לשיא את מיומנויותיו הקומיות כשגילם בסרט שלוש דמויות שונות (ד"ר סטריינג'לאב, מדען הטילים הגרמני והנאצי לשעבר, נשיא ארצות הברית מרקין מאפלי וסרן ליונל מנדרייק מחיל האוויר המלכותי). עבור השתתפותו בסרט זה, בו הוכיח את גאונותו, היה מועמד לאוסקר בפעם הראשונה.

סלרס אף הוכיח את כשרונו הדרמתי ואת רב-גוניותו בסרטים כגון: לוליטה עפ"י רב המכר של ולדימיר נבוקוב (1962), The Party (1968), ובעיקר בסרט המופת שהקנה לו מועמדות שנייה באוסקר להיות שם (1979).

סלרס הנציח את מעמדו כשחקן-גאון, ותואר פעמים רבות כפרפקציוניסט-אובססיבי, כטיפוס מוזר וביזארי, מיזנטרופ ואף בעל הפרעות נפשיות. שחקן שקשה לעבוד איתו.

סלרס מצא בבמאי בלייק אדוארדס פרטנר ובמאי מסור שידע לעבוד איתו וידע להשתמש ולנצל את יכולותיו הקומיות של סלרס. אדוארדס תיאר את סלרס כ"ליצן הפכפך" שידע להפוך קומדיה לדרמה וההיפך בן רגע. בסרט "חייו ומותו של פיטר סלרס" מוצגת מערכת היחסים ביניהם באור מעט שונה.

במאים אחרים איתם עבד סלרס היו: רומן פולנסקי, פול מזורסקי ובילי ויילדר (כולם, אגב, יהודים, מהגרים ממרכז אירופה).

סלרס אף הופיע לצד כוכבים רבים כשירלי מקלין, סופיה לורן, מגי סמית', גולדי הון, שלי וינטרס, אלקה זומר ואפילו רינגו סטאר, מתופף הביטלס.

סלרס היה מועמד פעמיים לפרס האוסקר כשחקן הטוב ביותר. בראשונה, בשנת 1964 עבור תפקידיו בד"ר סטריינג'לאב. בשנייה, בשנת 1979 עבור תפקידו הדרמטי בסרט להיות שם. בשתי הפעמים הוא לא זכה.

סלרס זכה בפרס האקדמיה הבריטית (BAFTA) עבור משחקו בסרט I'm Alright Jack.

סלרס היה נשוי ארבע פעמים. נישואיו השניים היו לשחקנית השבדית בריט אקלנד. אשתו הרביעית, בעת מותו, הייתה לין פרדריק, שמאוחר יותר נישאה למנחה הטלוויזיה סר דייוויד פרוסט.

ראויה לציון תשוקתו האובססיבית של סלרס למכוניות. במהלך שנות השישים הוא רכש ומכר עשרות רבות של מכוניות, והיה בעליו של צי מכוניות מרשים.

סלרס נפטר מהתקף לב בגיל 55, ב- 24 ביולי 1980 בלונדון, אנגליה. גופתו נשרפה. מותו נגרם, כנראה, בשל נטייתו ואמונתו ברפואת אליל. בין השאר התנסה בניתוחים על-חושיים (שמתבצעים בידיים חשופות, ושנפוצים בפילפינים ובברזיל). בצוואתו ביקש שהשיר "In The Mood" של גלן מילר ינוגן בהלוויתו. היה זה מן הסתם הבזק אחרון של הומור, שכן ידוע היה שזהו השיר השנוא עליו ביותר.

ביוגרפיה על חייו של סלרס בשם "The Life and Death of Peter Sellers" (1997) נכתבה על ידי רוג'ר לואיס. בביוגרפיה מתוארים היטב התנהגותו ואורח חייו הביזאריים והפרעותיו הנפשיות של סלרס.

מבוסס על ספר זה, יצא בשנת 2004 לאקרנים הסרט "החיים על פי פיטר סלרס" בכיכובו של ג'פרי ראש המגלם את סלרס.

סקר "קומיקאי הקומיקאים", שנערך בין קומיקאים, הציב את פיטר סלרס בין 20 הקומיקאים הגדולים בהיסטוריה.

[עריכה] סרטיו

• The Black Rose (1950).
• London Entertains (1951).
• Let's Go Crazy (1951).
• Burlesque of Carmen (1951).
• Penny Points to Paradise (1951).
• Down Among the Z Men (1952).
• Beat the Devil (Humphrey Bogart's voice) (1953).
• The Super Secret Service (1953).
• Our Girl Friday aka The Adventures of Sadie (1954).
• Malaga (voice of 14 characters) (1954).
• Orders are Orders (1954).
• John and Julie (1955).
• The Man Who Never Was (1956).
• The Ladykillers (1956).
• The Case of the Mukkineese Battlehorn (1956).
• The Smallest Show on Earth (1957).
• Cold Comfort (1957).
• Insomnia Is Good For You (1957).
• Dearth of a Salesman (1957).
• The Naked Truth aka Your Past Is Showing (1958).
• אצבעוני (1958)
• Up the Creek (1958).
• Carlton-Browne of the F.O. aka Man in a Cocked Hat (1959).
• העכבר ששאג (1959)
• I'm All Right, Jack (1959).
• The Running, Jumping and Standing Still Film (1960).
• The Battle of the Sexes (1960).
• Two-Way Stretch (1960).
• Never Let Go (1960).
• The Millionairess (1960).
• Climb Up the Wall (1960).
• Mr. Topaze aka I Like Money (1961).
• Only Two Can Play (1962).
• The Road to Hong Kong (1962).
• Waltz of the Toreadors (1962).
• לוליטה (1962)
• Trial and Error aka The Dock Brief (1962).
• The Wrong Arm of the Law (1963).
• Heavens Above! (1963).
• Light of Day (1963)
• הפנתר הוורוד (1964)
• Dr. Strangelove or: How I Learned to Stop Worrying and Love the Bomb (1964 - first Oscar nomination).
• The World of Henry Orient (1964).
• הפנתר הוורוד - ירייה באפילה (1964)
• Carol For Another Christmas (1964).
• Birds, Bees and Storks (1964).
• מה חדש חתלתולה (1965)
• The Wrong Box (1965).
• After the Fox (1966).
• קזינו רויאל (1967)
• The Bobo (1967).
• שבע פעמים אשה (1967)
• מסיבה (1968)
• I Love You, Alice B. Toklas (1968).
• The Magic Christian (1970).
• Hoffman (1970).
• A Day at the Beach (1970).
• Simon, Simon (1970).
• יש נערה במרק שלי (1970)
• Where Does It Hurt? (1972).
• עליסה בארץ הפלאות (1972)
• The Blockhouse (1973).
• Soft Beds, Hard Battles aka Undercovers Heroes (1973).
• The Optimists of Nine Elms (1974).
• Ghost In The Noonday Sun (1974).
• The Great McGonagall (1975), in which he plays Queen Victoria.
• שובו של הפנתר הוורוד (1975)
• חמישה בלשים לקינוח (1976) Murder by Death
• הפנתר הוורוד מכה שנית (1976)
• נקמת הפנתר הוורוד (1978)
• השבוי מזנדה (1979)
• להיות שם (1979), מועמדות שנייה לפרס האוסקר בקטוגרית השחקן הטוב ביותר.
• The Fiendish Plot of Dr. Fu Manchu (1980).
• The Great Pram Race (1980).
• בעקבות הפנתר הוורוד (1982) - אחרי מותו.

[עריכה] מוזיקה

סלרס הקליט מספר תקליטונים ואלבומים, רובם בהפקתו של ג'ורג' מרטין. אלו כוללים את:

• (1957) Any Old Iron
• (1961) Bangers and Mash
• הקליט גרסאות לשירי הביטלס : Help, She Loves You, A Hard Day's Night ואחרים
• (1960) Goodness Gracious Me עם סופיה לורן

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האתר של המפקח קלוזו
• האתר הרשמי של פיטר סלרס
• פיטר סלרס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (אנגלית)