ערוץ 33

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערוץ 33 הוא ערוץ טלוויזיה ישראלי.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 ההחלטה על הקמתו 1.2 תחילת השידורים 1.3 דעיכת הערוץ 2 הערות שוליים 3 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] ההחלטה על הקמתו

בפברואר 1994 אישר ראש הממשלה יצחק רבין את שידורי הערוץ הלוויני של רשות השידור. השם שנקבע הוא "ערוץ 3", כיוון שהיה הערוץ השלישי אחרי ערוץ 2. מטרת הערוץ הייתה לשדר בעיקר לארצות ערב ולעולים ממדינות חבר העמים ולהציג את "פני ישראל כפי שהיא לעולם" במסגרת חזון "מזרח תיכון חדש" של שמעון פרס. הוחלט לשדר לתקופת ניסיון של שנה אחת, כאשר תקציב הערוץ לשנה זו מגיע מתקציב מיוחד של משרד ראש הממשלה. הקמת הערוץ הוטלה על יוסף בראל, זוכה פרס ישראל על שידורי הטלווזיה בערבית.

[עריכה] תחילת השידורים

לאחר תקופת הרצה קצרה, ובניגוד מוחלט למטרות שעמדו בבסיס הקמתו של הערוץ, החל הערוץ לשדר את ישיבותיה של מליאת הכנסת. תקופה ארוכה שימש הערוץ בפועל כערוץ להעברת שידורי הישיבות בכנסת. המימון לשידורי דיוני מליאת הכנסת, שהגיע ישירות מהכנסת, אמור היה לשמש כמקור המימון הבלעדי של הערוץ לשידורים אלה, אף בפועל, מומנו חלק משידורים אלה מתקציב רשות השידור, על חשבון כספי משלם האגרה. במקביל לשידורי דיוני מליאת הכנסת שידר הערוץ מגוון תוכניות, חלקן זרות וחלקן מקומיות, לקהל יעד רחב בהרבה מקהל היעד המקורי של הערוץ – דוברי ערבית ועולים מחבר העמים. כך בעצם פעל הערוץ מעבר למנדט שניתן לו ועורר עליו את זעמם של עובדי רשות השידור ואנשי אגודת העיתונאים.

בין התוכניות ששודרו בשנים הראשונות של הערוץ: "סקאלה" - רצועת תרבות בימי שישי שעסקה באופרה, תיאטרון, ספרות וכו'; "נוסטלגיה" - שידורי ארכיון; "הטור השבועי" - פאנל פוליטי-חברתי; "בלה בלה" - מגזין תרבות בשידור חי בהנחיית יואב גינאי (שהגיש יותר מאוחר במסגרת הערוץ את התוכנית לגעת ברוח).

זמן קצר לאחר תחילת שידוריו של הערוץ, החלו להתגלות בעיות רבות בפעילותו: השידורים הוגבלו לאוכלוסיות מבוססות בלבד – הערוץ לא שודר ב"אוויר החופשי" ולא ניתן לקלוט אותו ללא עלות כספית, הנוספת על תשלום האגרה. ^[1] בנוסף, נטען כי לוח השידורים והתוכניות שבו אינן משובצות על פי היגיון. דוגמה מובהקת לשיבוץ כזה היא שידור היאבקותנשים בבוץ בלבוש מינימלי בימי שישי אחר הצהריים, וזאת בניגוד גמור לכללי האתיקה העיתונאית וההגיון הצרוף. דוגמה נוספת היא שיבוץ תוכנית הזמר המזרחי "ריח מנטה" בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

המדרוג הנמוך גרם בשנת 1998 לנסיון ל"מתג" את הערוץ מחדש תחת הסיסמה "ערוץ 33- הרבה יותר מעניין" ועל ידי שינוי לוח התוכניות והוספת תוכניות חדשות. בין התוכניות באותה שנה : "ריח מנטה" - תוכנית זמר מזרחי בהנחיית ירון אילן (325 פרקים עד שנת 2006), "שיח רופאים" - תוכניות רפואית שהפכה מאוחר יותר לתוכנית "בקו הבריאות" (400 פרקים עד לסגירת הערוץ), "טלכסף" - מגזין בענייני כלכלה וממון שבין מגישה היה רביב דרוקר, ו"על-TV" - תוכנית מיסטיקה וקבלה בהנחיית מייק הולר. כדאי לציין, שתוכניות אלו היו חדשניות בטלווזיה הישראלית בכלל בנושאים בהן עסקו, אך רמת הביצוע של הפקת התוכנית ומגישי התוכניות שהיו חסרי נסיון טלווזיוני לרוב, גרמו לכך שנושאי התוכניות היו שוליים לעומת איכות התוכניות שהייתה נמוכה בהרבה מאיכות הביצוע הטלווזיוני באותם שנים.

[עריכה] דעיכת הערוץ

בשנת 1997 קבע מבקר המדינה, כי יש בעייתיות רבה בהתנהלות הערוץ, לרבות בדרך בה יוסף בראל מקבל עובדים וממנה אותם לתפקידיהם, בלא הליך של מכרז כנדרש. טענות רבות על שחיתות בערוץ החלו להישמע וכאשר יוסף בראל מונה בשנת 2002 למנכ"ל רשות השידור. הוא מינה את עוזרתו האישית, אילנה זנגלף – רבינוביץ, למנהלת ערוץ 33, במקום גיסה שלה,מאיר בר, שקודם לתפקיד ניהולי בערוץ הראשון. וזאת כשהיא אינה מדורגת כלל בדירוג עיתונאים, ועל כן מינויה לתפקיד מנהלת ערוץ טלוויזיה עורר תמיהה רבה. בנוסף, נטען רבות כי בראל נותן "זמן אוויר- שוחד מסך" למקורבים ופוליטיקאים תמורת טובות הנאה ושאף מגישי התוכניות בערוץ אינם מוכשרים לכך והם משרתי "אינטרסים" של בראל. דוגמה מובהקת לכך תוכנית בהנחיית ח"כ אלי גולדשמיט שקודם לתפקיד ללא שום נסיון קודם.

בשנת 2003 השערוריות רק גדלו כאשר יעקב מנדל, אז מנהל מחלקת המופעים בעיריית תל אביב קיבל תוכנית שבועית בערוץ "הלילה יענק'לה לאן" (כ 250 תוכניות עד 2006) שתקציבה בשנתי היה 329,000 שקל חדש. ובנוסף הודפסו חולצות ומדבקות "פרומו" לתוכנית על חשבון תקציב המחלקה אותה ניהל מנדל. בעקבות גילוי הפרשה נאלץ מנדל לפרוש מעיריית תל אביב אך את התוכנית המשיך להגיש עד 2006 ובנוסף, הפיק לערוץ את התוכנית "אדם ומלואו" אותה הינחה עוזי חיטמן עד פטירתו וחנן גולדבלט עד מעצרו.

אחוזי הצפיה בערוץ המשיכו להיות נמוכים ובאופן עקבי נעו בין 0.0 ל - 1.0 בשיא הצפייה במהלך שבוע שלם!. אגב, אותו אחוז צפייה הגבוהה ביותר היה שייך לרוב לאותו יענק'לה מנדל ותוכניתו.

בשנת 2001 החליטה מליאת רשות השידור על הקמתו של ערוץ המזרח התיכון באפיק 34. ערוץ זה נועד להחליף את שידורי רשות השידור בשפה הערבית וכן לכלול את שידורי הטלוויזיה הישראלית באנגלית. השידורים נועדו לתת מענה לצרכיה של האוכלוסייה דוברת הערבית בישראל, וכן להגיע למדינות ערב השכנות.

ההחלטה על הקמת ערוץ 34 קיבלה את אישורה של הממשלה ביום שתמכה כספית בהקמתו של הערוץ החדש. קהל היעד הוגדר כ"אזרחי מדינת ישראל ואוכלוסיית המזרח התיכון" ותקציב הערוץ עמד על סכום עתק של כ- 79 מיליון ש"ח. מאחר שהיה בכוונת הרשות להעביר את כל השידורים בשפה הערבית לערוץ 34, הועברו עובדי הטלוויזיה בערבית לערוץ 34. כל העובדים, שהועברו למחלקת התוכניות בערוץ 34, הינם עובדים קבועים וותיקים אשר בטרם החלו לעבוד במסגרת הערוץ, עבדו במחלקה לשידורים בערבית בערוץ הראשון או במחלקה באנגלית של הטלוויזיה הישראלית.

בפועל, לא חל כל שינוי בשידורי הטלוויזיה הערבית, ולמעשה ערוץ 34 המשיך לשדר את אותן תוכניות ששודרו בעבר בטלוויזיה הערבית בערוץ הראשון. את זמן השידור הנוסף בערוץ 34 אשר נותר פנוי, מולאו בשידורים חוזרים, בתוכניות מערוץ 33, בסרטים קנויים ובתוכניות מן הארכיון. לאחר כשנה, ועם תום שידורי הכנסת בערוץ 33, ומעברם לערוץ 99 - ערוץ הכנסת, הוחלט לאחד בין האפיק הלוויני 34 לבין ערוץ 33, ולמעשה משנת 2002 השידורים היומיים של הערוץ שייכים למחלקה הערבית ולמהדורת החדשות בשפה האנגלית.

בשנת 2004 הפסיד ערוץ 33 במכרז להעברת השידורים מהכנסת ואיבד את הליגטמיות שלו כערוץ משדר. כמו כן, תביעה שהוגשה על ידי אגודת העיתונאים כנגד הערוץ, יוסף בראל ורשות השידור סימנה את תחילת סופו של הערוץ. בשנת 2005 הודח בראל על ידי ממשלת ישראל מתפקיד מנכ"ל רשות השידור, ובמקביל, קבע בג"ץ כי אין לגיטימיות להמשך שידורי הערוץ מכיוון שאינו מממש את יעודו המקורי ולפיכך ראוי שייסגר.

בעת מלחמת לבנון השנייה שידר הערוץ את שידורי פיקוד העורף. החל משלהי שנת 2006, אין הערוץ מפיק שידורים חדשים בשפה העברית וכל עובדיו מפוזרים במחלקות השונות של ערוץ 1.

בשנת 2006 ועדה מיוחדת של רשות השידור הכתנסה על מנת לדון בעניין ערוץ 33 והחליטה לסגור אותו עד לשנת 2007. בעקבות קיצוץ בתקציב הערוץ הפקות המקור בערוץ הצטמצמו, ושידורים חוזרים רבים החלו למלא את שעות המסך. הערוץ ממשיך לשדר שידורים מקוריים בשפה הערבית במסגרת המחלקה הערבית של הערוץ הראשון ואת מהדורת החדשות היומית בשפה האנגלית.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ יש לציין כי גם היום ניתן לקלוט את שידורי הערוץ אך ורק באמצעות צלחת לווין (פרטית או של חברת yes) או באמצעות חברות הכבלים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• כתב התביעה של אגודת העיתונאים כנגד ערוץ 33, יוסף בראל ורשות השידור משנת 2005
• כתבה משעשעת מ-nrg על שידורי הערוץ רגע לפני סגירתו
• "מדיניות ההדרה והקיפוח של רשות השידור כלפי החברה הערבית" (מסמך של מרכז "אעלאם")

• כתבה מ-nrg על מחיר התוכנית "הלילה יענק'לה לאן?"

שירותי טלוויזיה בישראל
טלוויזיה רב ערוצית	המועצה לשידורי כבלים ולוויין · HOT · yes
טלוויזיה מסחרית	הרשות השנייה · ערוץ 2 ( קשת · רשת ) · ערוץ 10 · ישראל פלוס · מוסיקה 24
טלוויזיה ממלכתית	רשות השידור · הערוץ הראשון · ערוץ 33 · ערוץ הכנסת · הטלוויזיה החינוכית