יוסף בראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יוסף (ג'ו) בראל (נולד ב-1941) שימש כמנכ"ל רשות השידור הישראלית בין השנים 2001-2005.

יוסף בראל עבד ברשות השידור במשך מעל 40 שנה. שנים רבות ניהל את הטלוויזיה בערבית על כך זכה גם בפרס ישראל ואחר כך מונה להיות מנהל הטלוויזיה. בשנת 1993 פרש מתפקיד מנהל הטלוויזיה ויצא לפנסיה. אולם בשנת 1995 נקרא לעמוד בראש צוות שיהפוך את ערוץ הכנסת- " ערוץ 33" לערוץ לווייני שישדר לתושבי המזרח התיכון ויציג להם את מדינת ישראל "כמות שהיא". בשנת 2001 מונה באופן זמני למנכ"ל רשות השידור ובמאי 2002 מונה למנכ"ל קבוע.

בתקופת כהונתו פעל להשגת ייצוג יותר גדול לימין ברשות השידור ובין השאר נתן במה לאורי דן נאמנו של ראש הממשלה, דאז, אריאל שרון.

בדו"ח מבקר המדינה נטען כי תקופת כהונתו של בראל התאפיינה בסדרת כישלונות ניהוליים, אי-סדרים כספיים, מינוי מקורבים ומתן "שוחד מסך", כלומר - הענקת זמן מסך לפוליטיקאים הממונים עליו (ראו ערך ערוץ 33).

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז כתב: "בראל פעל בניגוד לחוק ולכללי מינהל תקין בהקשרים שונים, ובהם מינויי מקורבים, העסקה וקידום עובדים ללא מכרזים כדין, התקשרויות עם יועצים חיצוניים ועם מפיקי תוכניות ללא קבלת אישור הגורמים המוסמכים, ועוד".

דברים אלו סייעו ליריביו בתוך רשות השידור ומתנגדיו הפוליטיים לפעול להדחתו, ובסוף שנת 2004, החל אהוד אולמרט שהיה השר הממונה על רשות השידור, בהליכי הדחה של יוסף בראל.

ב-3 במאי 2005 הודח יוסף בראל בהחלטת ממשלת ישראל ברוב גדול, בהתנגדות של דליה איציק ומאיר שיטרית. סילבן שלום וצחי הנגבי לא הורשו להשתתף בהצבעה בגלל קרבה משפחתית לעובדי רשות השידור. לאחר ההדחה, טען השר הממונה על רשות השידור, אהוד אולמרט, כי בראל הציע לו זמן מסך אם יימנע מלנסות להדיחו.