עמרי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| עמרי | |
|---|---|
| למנין: | מלך ישראל השישי |
| תקופת מלכות: | 882 לפנה"ס - 878 לפנה"ס |
| משך מלכות: | 12 שנה |
| קודמו: | זמרי |
| המלך שאחריו: | אחאב |
| נביאי תקופתו: | אין |
עמרי מלך על ממלכת ישראל בשנים 882 עד 878 לפנה"ס כעוצר ומ-878 עד 871 לפנה"ס כמלך ישראל. עמרי הוא אביו של אחאב מלך ישראל.
[עריכה] בית עמרי
תקופת בית עמרי מהווה פרק חדש בתולדות ממלכת ישראל. תקופה זו עומדת בסימן של יחסי שלום עם ממלכת יהודה ואף שיתוף פעולה בין השתיים. ממלכת ישראל אף נכנסה לברית שלום עם ממלכת הצידונים, ברית שחוזקה על ידי קשרי נישואין בין חצרות המלוכה. יחסי שלום אלו עם יהודה וממלכת צידון איפשרו לממלכת ישראל להרחיב את אחיזתה בעבר הירדן המזרחי, וכל אלו יחד הביאו לידי שגשוג כלכלי בממלכה, אך יחד עמה נכנסה לישראל השפעה דתית זרה מפיניקיה. באותה תקופה התעצמה גם ממלכת ארם-דמשק, ועד מהרה התחדשו הקרבות בין ארם לישראל. בנוסף על כך, גם אשור החלה להתפשט מערבה, ובימי אחאב, בנו של עמרי, התרחשה ההתנגשות הראשונה בין צבא אשור לבין צבא ישראל (קרב קרקר ב-853 לפנה"ס), וזו ראשיתו של תהליך שהביא בסופו של דבר לכיבושה של ממלכת ישראל ולהפיכתה של ממלכת יהודה לממלכה הכפופה לאשור.
[עריכה] עמרי
אחרי ארבע שנות מאבק עם תבני, הצליח עמרי להשתלט על כס המלוכה בישראל (שנת 881 לפנה"ס). אחד מצעדיו הראשונים היה העתקת בירתו מתרצה לעבר ישוב חדש, והמקום שנבחר לשם כך היה הר שומרון, אותו קנה בכסף מידי שמר, בעליו: "וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת-הָהָר וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם-שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן" (מלכים א טז,כד).
הממצאים הארכאולוגיים במקום מצביעים על כך שעמרי בנה את עירו החדשה על חורבותיו של יישוב דל מהמאה ה-10 לפנה"ס. במקרא לא נאמר מה היו מניעיו של עמרי בצעד זה, אך מתברר שהללו אינם שונים מאלו של ירבעם בן נבט, מייסד ממלכת ישראל, שהעתיק את מקום מושבו משכם אל פנואל שבעבר הירדן המזרחי (מל"א יב,כה) ואחר-כך לתרצה (מל"א יד,יז). מתברר גם שהיו אלו אותם המניעים שהובילו את דוד לנטוש את חברון ולהעתיק את מקום מושבו לירושלים - עיר נוכרית שנכבשה על ידו, כפי שעוד הרבה קודם לכן העתיק אבימלך את מקום מושבו משכם לג'בל עוריימה, כ-10 ק"מ דרומית-מזרחית לשכם. שליטים אלו, שעלו בכוחה של מהפכה או מרידה במלך המולך, או שעלייתם בישרה מהפכה בצורת הממשל כמו במקרה של אבימלך, ביקשו להתנתק מסמיכות לאצולת הקרקע המקומית בעיר הבירה הישנה, אם משום שאצולה זו הייתה חשודה בנאמנות לשושלת הקודמת (במקרה של עמרי), או בשל אי-רצון להיות כבול לאצולה שהעלתה אותם לשלטון (אבימלך, דוד וירבעם). אך אולי יותר מכך, מה שהניע אותם היה הצורך להעניק קרקעות לאנשי הצבא המקורבים אליהם, וקרקעות אלו ניתן היה להשיג באזור שלא היה מיושב, כמו הר שומרון, או באזור שנכבש במלחמה ואדמותיו הוחרמו לטובת הכובש, כמו ירושלים. תופעה זו של החלפת מקום מושב המלוכה תוך העדפה לבניית עיר חדשה מתועדת גם במזרח הקדום (סרגון מאכד, שמשי-אדד א', אמנחותף ד', אשורנצירפל ב', סרגון ב' ועוד) והן במזרח החדש יותר. וכך, על ידי קניית הר שומרון ובנייתה של עיר חדשה במקום, הבטיח עמרי לעצמו גם התנתקות מישיבה בקרב אצולה קרקעית שהייתה נאמנה לבית ירבעם, והן את האפשרות להעניק קרקעות למקורביו שתמכו בו.
המקרא אינו מוסר מידע נוסף על פעולותיו של עמרי במשך 12 שנות מלכותו, להוציא את העובדה שהלך בעקבות ירבעם בכל הנוגע לחטאים הדתיים, ושנקבר בשומרון (מלכים א טז,כה-כז). אך יחד עם זאת, מידע נוסף נמסר במל"א כ,לד בהקשר לתבוסתו של בן-הדד הארמי לאחאב: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֶעָרִים אֲשֶׁר-לָקַח-אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ אָשִׁיב וְחֻצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר-שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן וַאֲנִי בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיִּכְרָת-לוֹ בְרִית וַיְשַׁלְּחֵהוּ". פסקה זו מעוררת מספר שאלות: אם הדובר הוא אכן בן-הדד המובס, כיצד הוא מצהיר "ואני בברית אשלחך"? הצהרה המתאימה למי שמנצח במלחמה ויכול להכתיב את התנאים, אך איננה מתאימה להיות הצהרתו של המנוצח! אם דברים אלו מיוחסים לאחאב המנצח, מה פירוש "וחוצות תשים לך בדמשק"? והרי דמשק היא עירו של בן-הדד, ומדוע הוא צריך לקבל הרשאה לשים "חוצות" (=מושבה מסחרית של סוחרים זרים מחוץ לחוצות העיר)? תשובה לדברים אלו קשה לקבל, מאחר שאין סימוכין בכתוב.
על כל פנים, מפסוקים אלו עולה שלבן-הדד ולארמים היו בימי עמרי "חוצות" בשומרון, ולפי אותו כתוב היה בכך הישג לארמים בהקשר לערים שנלכדו מידי ישראל, דבר המלמד על התעצמות הארמים על חשבון ישראל בימי עמרי (אך עדיין פסוקים אלו אינם ברורים כל צרכם וייתכן כי הם מכוונים לכיבושים בימי בעשא).
התעצמות זו של ארם דמשק עולה בקנה אחד עם התעודות האשוריות והממצאים הארכאולוגיים שהתגלו ומן המקרא. הממצאים הארכאולוגיים מלמדים כי עין גב ורמות גלעד (תל רמית) היו יישובים ארמיים מימי בן הדד הראשון עד ימי בן הדד השלישי, בן חזאל, שמלך בראשית המאה ה-8. החבלים הנרחבים של הבשן, החורן, הגולן וצפון הגלעד עברו מידי ישראל לארם. העדויות מן המקרא מחזקות השערות אלו - ממחזור הסיפורים על הנביאים אליהו ואלישע (מלכים א פרק יז עד מלכים ב פרק יג) ניכר הלחץ הארמי על ישראל, וניתן לראות כי שומרון סרה למשמעת ארם (מל"א כ,א-יג; מל"ב ה,א-יט).
נתון נוסף העולה מן המקרא אודות עמרי, הוא ההתקשרות בין עמרי לצידונים. לפי מל"א טז,לא לקח אחאב "אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ". עם זאת יש להניח שהקשר נוצר עוד בימי עמרי.
ממצבת מישע ניתן ללמוד שעמרי 'ירש' את ארץ מידבא אשר במישור מואב, מצפון לארנון, ואף עלה בידו לשעבד את מואב. במקרא חסרות ידיעות אודות מואב מהתקופה שבין שעבודה לדוד ושלמה ועד למרד מישע בישראל לאחר מות אחאב. מצבת מישע מלמדת שעמרי הוא שהטיל את שלטון ישראל על מואב, וששלטון זה נמשך גם בימי אחאב. אולם פרטים רבים בכתובת מישע אינם ברורים כל צרכם ועדיין נותרו מספר עניינים ללא ליבון, כגון מצבה המדיני של מואב עד כיבוש עמרי והיקף כיבושו של עמרי. ניתן לשער כי זמן-מה לאחר פילוג הממלכה בישראל, השתחררה מואב. לכך עשויים היו לתרום מסע שישק נגד יהודה וישראל, לחצו של אבים, מלך יהודה, על גבולה הדרומי של ממלכת ישראל, ופשיטת ארם-דמשק על צפון ארץ ישראל וצפון עבר הירדן.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מלכי ישראל ושנת עלייתם לכס המלוכה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
