סנט ג'ון (איי הבתולה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סנט ג'ון (באנגלית: Saint John) הוא אי בים הקריבי, חלק מאיי הבתולה של ארצות הברית - טריטוריה של ארצות הברית.
האי הוא הקטן משלושת הגדולים באיי הבתולה של ארצות הברית (סנט תומס וסנט קרואה גדולים ממנו).
האי ממוקם כ-6 ק"מ מזרחית לסנט תומאס, ו-6 ק"מ דרומית מזרחית לאי טורטולה באיי הבתולה הבריטיים. שטח האי 50.8 קמ"ר ומתגוררים בו 4,197 תושבים (סקר משנת 2000 [1]).
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
האי סנט ג'ון יושב לראשונה על ידי אינדיאנים משבט הארוואק שהיגרו לאזור זה מחופי קולומביה וונצואלה בשנת 300 לספירה לערך. הארוואק התגוררו באי עד שנת 1300 לערך, עת נכבש האי על ידי אינדיאנים משבט הקאריב. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו באזור מפרץ קינמון (Cinnamon Bay) התגלו ממצאים פרה קולומביאנים רבים.
האירופאי הראשון שגילה את האי היה כריסטופר קולומבוס, במסעו השני לאמריקה בשנת 1493.
האי יושב על ידי חברת איי הודו המערבית הדנית בשנת 1672. החברה כינתה את האי סנט ג'ון (בדנית: Sankt Jan). בשנת 1754 ממשלת דנמרק החלה לנהל את ענייני המושבה והקימה באי מטעי גידול קנה סוכר. מטע סוכר אנאברד היה הידוע במטעים אלה.
בשל החום הרב באי ואדמותיו הפוריות שגשגו מטעי האי, שהשתמשו בעיקר בעבדים שהובאו מאפריקה ככח עבודה. בשנת 1775 היה מספר העבדים באי גדול ממספר המתיישבים הדנים פי ארבעה. אוכלוסיית האינדיאנים המקומית הוכחדה במגפות ובעבודה הקשה במטעים.
העבדות באי בוטלה ב-3 ביולי 1848.
בשנת 1917 רכשה ארצות הברית את האי במטרה להקים בו בסיס ימי ולמנוע התבססות גרמנית בחצי כדור הארץ המערבי. האי נרכש יחד עם סנט תומאס וסנט קרויקס בעלות של 25 מיליון דולרים, וכן בתמורה להכרת ארצות הברית בשלטונה של דנמרק בגרינלנד.
תושבי האי הינם תושבי ארצות הברית אולם אין הם מורשים להצביע עבור נשיא המדינה. יש להם נציגים בקונגרס, אולם אין לנציגים זכות הצבעה בקונגרס. מאז שנת 1972 עת קיבלו תושבי האי אוטונומיה, הם רשאים לבחור את מושל האיים וכן בית מחוקקים מקומי בן 15 מושבים.
בשנת 1956 תרם לורנס רוקפלר את אדמותיו הרבות באי לשירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית. על אדמות אלה הוקמו פארקים לאומיים המהווים כיום 75% משטחי האי).
[עריכה] ממשל
תושבי איי הבתולה של ארצות הברית בוחרים בית מחוקקים בו 15 מושבים מידי ארבע שנים. מתוך 15 המושבים, שבעה הם מסנט קרויקס, שבעה מסנט תומאס וסנט ג'ון, ואחד נבחר על ידי תושבי כלל האיים, אולם חייב להיות תושב סנט ג'ון.
כמו כן, מידי ארבע שנים בוחרים תושבי האיים מושל לאיים.
לאי סנט ג'ון אין ממשל מקומי. המושל ממנה לכל אי מנהלן, לו אין סמכויות משלו, אך הוא מייעץ למושל.
העיר העיקרית באי היא קרוז ביי. בעבר הייתה העיר קורל ביי מרכז הכלכלה באי בשל הנמל הטבעי של העיר, אולם נמל זה קישר בעבר את האי לאיי הבתולה הבריטיים ובעיקר לאי טורטולה.
[עריכה] דמוגרפיה
על פי סקר שנערך בשנת 2000 באי מתגוררים 4,197 תושבים, מרביתם בערי קרוז ביי או קורל ביי, בחופו המזרחי של האי.
[עריכה] תחבורה
באי אין שדות תעופה. הגישה היחידה לאי היא באמצעות סירות או שירות מעבורת מהאיים סנט תומאס וכן מהאיים וירג'ין גורדה, ג'וסט ואן דייק, אנגאדה וטורטולה שבאיי הבתולה הבריטיים.
[עריכה] כלכלה
בעבר עיקר כלכלת האי התבססה על גידול קנה סוכר במטעים. עם ביטול העבדות קרסה כלכלת האי. כיום מרבית כלכלת האי מתבססת על התיירות.
[עריכה] תיירות ואתרים בעלי חשיבות
הנמל העיקרי של האי הוא נמל קרוז ביי במערב האי.
מרבית שטחי האי הם פארק לאומי מיוער. התיירים המגיעים לאי, נופשים ברובם בחופי הרחצה מהצויים בחופו הצפוני של האי. חוף טרנק ביי שבאי נחשב לאחד מ-"10 חופי הים הטובים בעולם" על פי מגזין התיירות קונדה נאסט טרוולר. חלק גדול מחופי האי נחשבים שמורת טבע ואינם פתוחים לציבור.
בקירבת חופי האי אתרי צלילה רבים. רשות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית הציבה שלטים תת מימיים המסבירים על שוניות האלמוגים ובעלי החיים באזור.
 |
טריטוריית איי הבתולה של ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| בירה | שארלוט אמאלי | ||||
| ערים | |||||
| איים |
סנט קרואה · סנט ג'ון · סנט תומס · ווטר איילנד |
||||
| פארקים לאומיים |
הפארק הלאומי איי הבתולה · המונומנט הלאומי שונית האלמוגים של איי הבתולה · המונומנט הלאומי שונית האלמוגים של האי באק · האתר ההיסטורי הלאומי כריסטאנסטד · הפארק ההיסטורי הלאומי והשמורה האקולוגית מפרץ סולט ריבר |
||||
| גאוגרפיה | כלכלה | דמוגרפיה | היסטוריה | ||
