סטיבן הרפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סטיבן ג'וזף הארפר (נולד ב-30 באפריל 1959), ראש הממשלה ה-22 של קנדה, החל בכהונתו בפברואר 2006.
נולד בעיר טורונטו באונטריו. נציג בפרלמנט של אזור בחירה באלברטה ומנהיג המפלגה השמרנית הקנדית שזכה בתפקיד ראש-הממשלה לאחר שמפלגתו זכתה בבחירות הפדרליות לאחר 13 שנות שלטון המפלגה הליברלית. הרפר עומד בראש ממשלת מיעוט ונזקק לתמיכה של לפחות אחת ממפלגות האופוזיציה כדי להמשיך ולקיים את ממשלתו.

תוכן עניינים 1 פעולותיו העיקריות כראש-ממשלה 2 הארפר וישראל 3 דרכו הפוליטית לפיסגה 4 חיים אישיים 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] פעולותיו העיקריות כראש-ממשלה

הידוק היחסים עם ארצות-הברית- הארפר העמיד בסדר עדיפויות גבוה את הידוק היחסים בין קנדה לבין ארצות-הברית. הוא הודיע כי כוחות הצבא הקנדי ימשיכו להיות מוצבים באפגניסטן עד שנת 2011 לפחות על אף התנגדות חלק גדול מהאופוזיציה לצעד זה. הוא הגיע עם ארצות-הברית להסכמה במחלוקת הארוכה על הסדרי הסחר בעץ בין שתי המדינות.
מדיניות כלכלית-חברתית - ביטל את התוכנית של הממשלה הקודמת להרחבת רשת מעונות לגיל הרך ובמקומה הנהיג מענק כספי ישיר למשפחות לילדים עד גיל 6. נתן הקלות מס למשתמשים בתחבורה ציבורית ולפנסיונרים. הנהיג תוכנית לקיצוץ במס הקנייה הפדרלי וכן במיסי הכנסה ליחידים ולחברות. יזם אפשרות לפתיחת חשבונות חיסכון פטורים ממס.
סדרי שלטון - קרא להנהגת רפורמה בדרכי הבחירה של הסנאט ומנסה לפעול ליישום תוכנית לפיה הסנטורים ייבחרו ישירות על ידי הציבור בדומה לחברי בית-המחוקקים. יזם חוק חדש לקביעת מועד בחירות קבוע מדי ארבע שנים.

[עריכה] הארפר וישראל

מתחילת כהונתו כראש-ממשלה גילה אהדה לישראל במאבקה נגד האיסלאם הרדיקלי בו ראה סכנה לשלום וליציבות בעולם. עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה ביולי 2006, הארפר גיבה את תגובתה של ישראל לחטיפת החיילים בשטחה על ידי חיזבאללה וכינה את תגובתה "שקולה". הגיבוי למדיניות הישראלית נמשך גם לאחר הריגתם של שבעה אזרחים קנדים-לבנונים ששהו בלבנון בעת הפצצות צה"ל. הארפר קבע כי "לישראל הזכות להגן על עצמה" וכי "החרפת הלחימה תהיה בלתי נמנעת אם החיילים החטופים לא ישוחררו במהרה." צעד זה סמל את שינוי הרוחות בממשל הקנדי עם בחירתה של המפלגה השמרנית למפלגת השלטון במדינה. תגובתו של הארפר עוררה זעם בעיקר בקרב האוכלוסייה המוסלמית בקנדה וגררה הפגנות נגדו. כחודש לאחר מכן, עם התמשכות הלחימה קרא הרפר לפעול למען הפסקת אש.

בינואר 2008 הודיעה ממשלת הארפר כי לא תשתתף בוועידת האומות המאוחדות למלחמה בגזענות שעתידה להיערך בשנת 2009 בעיר דרבן שבדרום אפריקה, זאת לאחר שהוועדה הבינלאומית הקודמת שנערכה בנושא זה נשלטה על ידי מדינות ערב והפכה להיות במה להשתלחות חד-צדדית בישראל. קנדה הייתה המדינה הראשונה בעולם שהודיעה על החרמת הוועדה.

[עריכה] דרכו הפוליטית לפיסגה

מעורבותו הראשונה בפוליטיקה הייתה במועדון צעירי הליברל בבית הספר. הפך ליועץ ועוזר של חבר הפרלמנט ג'ים הוקס ב-1985 אך הפך למעורב בממשל בראיין מלרוני והמפלגה השמרנית פרוגרסיבית. אך דווקא ביקר את הממשלה ועזב ב-1986 את השמרנים-פרוגרסיבים. היה מועמד לתפקיד אצל מנהיג הרפורמים, פרסטון מנינג על ידי אחד המרצים של הרפר, הכלכלן המערבי בוב מרשל. הארפר הרשים את מנינג שביקש כי יצטרף אליו. בגיל 28 נשא נאום בוועידת הפתיחה בויניפג. אחר כך מונה לקצין ראשי למדיניות. ב-1988 רץ לבית התחתון אך סיים במקום השני. הפך לעוזר הכלכלי של חברת הפרלמנט דבורה גריי ב-1989 והיה כותב הנאומים הראשי עד 1993. ונשאר למרות הכול לגורם חשוב במפלגת הרפורמים. ב-1992 נעשו היחסים לעכורים בינו למנהיג הרפורמים בשל מדיניות התגובה על שרלוטאון אקורד שהיא מעין אוסף חוקים וחוקות. הארפר טען בשל אידאולוגיות ואילו מנינג בשל התקפלויות. וגם ביקר את מנינג שמינה את ריק אנדרסון ליועץ,משום שלא היה מספיק טוב למפלגה. ב-1992 התפטר מתפקידו ועבר לעסוק בבחירתו שלו.

ב-1993 ניצח את הוקס בהתמודדות לפרלמנט במחוז קלגרי מערב, הקמפיין היה מורכב מחמישים אלף דולר ותשדירים בטלוויזיה. הרפר זכה לפופולריות רבה מזו של אחרים בשל האינטלקט והאידאלוגיות שלו. היה עסוק בחוקים רבים בתקופת הכהונה הראשונה שלו. והיה הנציג המובהק של הרפורמים בעצמאות קוויבק ב-1995. במהלך כהונתו התנגד מאוד לשינויים שערכו הממשלות דאז. היה נציג היחד ממפלגתו שהצביע בעד רישיון לנשק בקנדה בקריאה השנייה אך הצביע נגד בקריאה השלישית. למרות הכול, יחסיו עם מפלגתו היו עכורים והתנגד לאחרים בסוגיה שנתנה למנינג אישור לפתוח בבנק. ב-1996 הודיע כי לא ירוץ לבחירות הפדרליות הבאות, התפטר מתפקידו ב-14 בינואר 1997 למרות שבאותו יום נבחר לסגן נשיא קואליציית העם. לאחר שנה מונה לנשיא עצמו.

כאחד מאלו שהקימו את מפלגת הרפורמה, היה מראשי קואליציית האיחוד של העם שהייתה מפלגת ימין שמרנית. ב-2002 ירש את סטוקוול דאיי כמנהיג הגוש הקנדי וחזר לפרלמנט כמנהיג האופוזיציה. הוא נבחר לנציג ב-2003 הצליח לשכנע את מנהיג המפלגה השמרנית-פרוגרסיבית למזג בין שתי המפלגות וליצור מפלגת ימין מאוחדת שתיקרא המפלגה השמרנית.

בינואר 2006 התקיימו הבחירות והמפלגה השמרנית קיבלה את מספר הקולות הגבוה ביותר. עם זאת לא הצליחה להשיג רוב בפרלמנט, ונאלצה להסתפק בהקמת ממשלת מיעוט. ב-6 בפברואר 2006 מונה הרפר לראש ממשלת קנדה.

[עריכה] חיים אישיים

הארפר הינו הצעיר מבין שלושה למרגרט ג'ונסטון וג'וזף הרפר. הארפר הינו חובב הוקי שלג וקבוצת ההוקי "קלגרי פליימס" וכרגע עורך ספר על תולדות הספורט. אביו גם כן היה מו"ל. הוא למד במכון רצ'יב קולגייט, בה"ס תיכון שבאטוביקוק. ב-1987 סיים לימודיו כתלמיד המצטייין וייצג את בה"ס בתוכנית טלוויזיה. למד באוניברסיטת טורונטו לפני שיצא לטיול לאדמונטון, שם מצא עבודה בתעשיות גז ושמן כתכנת מחשבים בשנות העשרים לחייו. אחר כך למד באוניברסיטת קלגרי, שם קיבל תואר בכלכלה. הינו רה"מ השני מאז לסטר פירסון שלא למד בה"ס למשפטים. קשריו עם האוניברסיטה טובים והיה מרצה שם לפעמים.

הארפר נשוי ללורן טקסי מאז 1993 ולהם 2 ילדים: בנג'מין ורייצ'ל. הרפר הינו ראש הממשלה השלישי בהיסטוריה הקנדית אשר שולח את ילדיו ללמוד בבית הספר הציבורי רוקפיל פארק אשר ב-אוטווה. הרפר סובל מאסטמה. יש לו אוסף גרמופונים של להקת ביטלס ו-AC/DC. הוא הסכים לגלם תפקיד קטן בתוכנית "קורנר גז" בשנת 2006.

[עריכה] קישורים חיצוניים

אתר ראש-ממשלת קנדה - באתר ניתן למצוא נאומים, סרטי וידאו וקטעי אודיו של ראש-הממשלה הרפר

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סטיבן הרפר

הקודם: פול מרטין

ראש ממשלת קנדה 6 בפברואר 2006 - עדיין מכהן

הבא: -