נפיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נפילים הם יצורים מיתולוגיים מקראיים. הנפילים הם מלאכי מעלה שיורדים לארץ ולוקחים להם בנות זוג מנשות בני האדם או צאצאיהם.

בספר בראשית מסופר:

	ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה, ובנות יֻלדו להם: ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובֹ‏ת הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו: ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעֹלם בשַׁ‏גַ‏ם הוא בשר, והיו ימיו מאה ועשרים שנה:‏ הנפִלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן, אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם, המה הגבֹ‏רים אשר מעולם אנשי השם:
-- בראשית ו, א-ד

הפרשייה המתארת את היווצרות הנפילים מעורפלת, ולא ברור ממנה האם הנפילים הם בני האלהים עצמם או צאצאיהם, אך היא בבירור מציגה תיאור מיתולוגי של היוולדות בני-כלאיים שנוצרו מזיווג בין בני האלהים ובנות האדם והם אלו שהיו ה"גבורים" או אנשי השם. תיאורים דומים נפוצים למשל במיתולוגיה היוונית וכן גם במיתולוגיות של עמים שכנים אך הופעת סיפור בעל אופי כזה בתנ"ך היא חריגה ביותר. ייתכן שבסיפור הולדתו של שמשון, לביקור המלאך המבשר יש במכוון קונוטציות מיניות שמנוטרלות^[1] כדי להבהיר שאף שמשון, למרות כוחו העצום, הוא אנושי לחלוטין.

סיפור הנפילים נמצא בתורה מיד לפני סיפור המבול, ובכך הוא כנראה מכוון להדגיש את השחיתות המינית של דור המבול, אז אפילו בני האלהים לקחו להם נשים "מכל אשר בחרו". בנוסף, הסיפור מבטל את האפשרות שמזיווג בני האלהים עם בנות האדם יוולדו צאצאים בני אלמוות ומדגיש "ויהיו ימיו מאה ועשרים שנה".

בספרים החיצונים שנכתבו בימי בית שני מזוהים הנפילים עם המלאכים שבגדו באל, הפרו את תפקידם וסולקו או ירדו לארץ. לפי ספר היובלים הדבר אירע בימי ירד (הספר דורש את שמו של ירד כ"ירידה"). פירוש השם "נפילים" כמכוון לנפילת בני האלהים מהשמים מתאים לדברי ישעיהו: "איך נפלת משמים הילל בן שחר..." ^[2]. לעומת זאת, גם פירוש המילה נפילים כגיבורים (כלומר בני התערובת), אפשרי, כמו שנלמד מהביטוי "גבורים נֹפלים" שביחזקאל ^[3]‏.

גם במדרשי האגדה של חכמי התלמוד משתקף פירוש כזה:

	אמרה לפניו: ריבונו של עולם, מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עזא ועזאל וחמדו בנות ארצות, והשחיתו דרכם על הארץ עד שתלית אותן בין הארץ לרקיע.

לעומת המדרשים האלו, מדרשים אחרים נרתעו מההגשמה וההאנשה החריפה שבסיפור והעדיפו לפרש "בני אלהים" כבני הדיינים או החשובים. כך מפרש רש"י בפירושו הראשון בעקבות בראשית רבה: "בני האלהים" - בני השופטים והדיינים. פירוש זה מסיט את הסיפור מנקודת מבט מיתולוגית לנקודת מבט אנושית, ולפיו עיקר הסיפור הוא תיאור המצב המוסרי הירוד בו דווקא בני השופטים לוקחים נשים כרצונם. הרמב"ן מפרש שבני האלהים היו אדם, שת ואנוש, לפי המדרש הגורס כי שלושת הדורות האלו היו בצלם אלהים ומהם והלאה בני האדם כבר לא היו בצלם ובדמות.