נמל התעופה דב הוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נמל התעופה דב הוז
מסלול הנחיתה המואר של שדה דוב בלילה, משמאל לארובה של תחנת הכוח רידינג. ארבעת האורות האדומים מסמנים את תחילתו של המסלול
נתוני השדה
קוד IATA	SDV
קוד ICAO	LLSD
סוג השדה	ציבורי/צבאי
מפעיל	רשות שדות התעופה חיל האוויר הישראלי
עיר סמוכה	תל אביב
גובה מעל פני הים	43 רגל 13 מטר
מיקום	32°6′53″N 34°46′56″E
מסלולי המראה
כיוון מגנטי	אורך		סוג מסלול
כיוון מגנטי	רגל	מטר	סוג מסלול
21/03	5,712	1,741	אספלט
נמל התעופה דב הוז

שלט הכניסה של נמל התעופה דב הוז

מטוס ישראייר ATR 42 נוחת בשדה דב, מבט מכיוון נמל תל אביב

נמל התעופה דֹב הוז, הידוע בשם "שדה דב", הוא נמל תעופה שנמצא בעיר תל אביב. הנמל משמש גם כבסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי (כנף 15).

תוכן עניינים

1 היסטוריה
- 1.1 השדה במלחמת העצמאות
- 1.2 פעילות אזרחית
2 מבנה
- 2.1 מסלולים
3 בסיס חיל האוויר
4 חברות תעופה שמשתמשות בנמל בקביעות
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

בשנת 1937 פנה ראש עיריית תל אביב דאז, ישראל רוקח, לשלטונות המנדט הבריטי במטרה להקים שדה תעופה כדי לפתור את בעיית התנועה בארץ ישראל בזמן המרד הערבי הגדול. בשנת 1938 החלו העבודות להכשרת שטח השדה, בשיתוף עם חברת נתיבי אוויר לארץ ישראל, מצפון לנחל הירקון בסמוך לשפת הים. במקום נסלל מסלול באורך 400 מ' וברוחב 40 מ' ונבנה מוסך לכלי טיס קטנים. חברת נתיבי אוויר לארץ ישראל הפעילה מהשדה טיסות סדירות לחיפה, אך גם טיסות שכר לביירות.

בשנת 1940 נספה דב הוז, מראשוני התעופה בארץ ישראל וממקימי חברת אווירון. לזכרו שונה שם השדה לשדה דב הוז ומאוחר יותר לשדה דב.

בימי מלחמת העולם השנייה השביתו שלטונות המנדט את השדה ופעילותו חודשה רק בשנת 1947. השדה שימש כבסיס של מטוסי חברת אווירון, שהייתה חברת התעופה של ארגון ההגנה במסווה של חברה מסחרית.

[עריכה] השדה במלחמת העצמאות

לאחר ההחלטה באו"ם על תוכנית החלוקה הפך שדה דב לבסיס המרכזי של שירות האוויר של ההגנה, שהיווה את הבסיס לחיל האוויר הישראלי. ההגנה קיבלה את רשות שלטונות המנדט להפעיל את השדה תחת המסווה של חברת "אווירון". בשדה, שהפך בעצם לבסיס של חיל האוויר שבדרך, התארגה "טייסת הנמר", שבה היו 21 כלי טיס - הגדול שבהם היה מטוס DC-3 דקוטה. בחודש דצמבר 1947 המריאה מהשדה הטיסה המבצעית הראשונה: הטייס פנחס בן פורת המריא במטוס RWD13 לבית אשל, כשהוא נושא עימו רופא, כדי לחלץ פצוע מבית אשל. בחודש אפריל 1948 הצטרפה "טייסת האריה" לסדר הכוחות של הבסיס הצבאי שבשדה, ועסקה בצילום אווירי. עם ההכרזה על הקמת המדינה גויסו מטוסי חברת אווירון שבשדה לטובת פעילות חיל האוויר. השדה הפך לבסיס של טייסת א', הטייסת הראשונה של "שירות האוויר". למטוסים שבשדה צורפו בחודשים מרץ ואפריל מטוסים קלים מסוג אוסטר אוטוקרט, שנרכשו מפורקים מעודפי הצבא הבריטי, והורכבו בשרונה, שהפכה אחר כך לקריה בתל אביב. מטוסים אלו כונו בשם "פרימוסים" בשל רעש הטירטור העז שהשמיעו, שהזכיר את טרטורו של מתקן החימום באותו השם. מטוסים אלה ביצעו טיסות קישור ליישובים מבודדים, הובילו מזון, תחמושת וציוד רפואי ואף ביצעו גיחות סיור, צילום והפצצה. ב-15 במאי 1948, מיד לאחר הכרזת המדינה וראשית הפלישה המצרית, תקפו ארבעה מטוסי ספיטפייר מצריים את השדה וגרמו נזק למטוסים ולמבנים. אחד מהמטוסים התוקפים הופל באש נ"מ (חלקים מהמטוס שהופל שמשו לשם הרכבת מטוסי הספיטפייר של חיל האוויר הישראלי). בהתקפה נהרגו חמישה אנשים ונפצעו תשעה. עם תום המלחמה הוקמה בשדה "טייסת 100", שהועברה אחר כך למנחת ליד העיר רמלה.

[עריכה] פעילות אזרחית

בשנות החמישים הפך שדה דב לשדה אזרחי שבו עיקר הפעילות היא של מטוסים פרטיים מסוג סטירמן ופייפר. הוא משמש כבסיס למטוסי הפייפר של משטרת ישראל ששמשו למטרות סיור, כמו גם לצי מטוסי הריסוס של חברת כימאוויר. עוד פעל בשדה קלוב התעופה לישראל שביצע בשדה פעילות הדרכה וגרירת דאונים. בחודש מרץ 1959 שבה טייסת 100 לשדה דב.

בשנות השישים קיבל השדה צביון מסחרי יותר. חברת ארקיע העבירה אליו את צי מטוסי הדקוטה שלה ורכשה מטוסי הראלד שמקצרים את זמן הטיסה לאילת לכ-50 דקות בלבד. הפעילות של חברת כימאוויר עברה לשדה התעופה בהרצליה וטייסת הסיור של המשטרה התאחדה עם טייסת 100. בשדה גם התחילה לפעול חברה חדשה - חברת "אוויתור" שהפעילה מטוסי דה-הווילנד הרון בטיסות שכר ושירות מונית אווירית לחיפה ולאילת. בשנת 1966 חנכה חברת ארקיע את הקו למנחת ליד מצדה. לאחר תום מלחמת ששת הימים התגברה הפעילות האווירית בשמי ישראל וגדל נפח הפעילות של חברת ארקיע, שהפעילה מהשדה טיסות לשדה התעופה "עטרות" שבקלנדיה שליד ירושלים ולאילת. עם הגדלת הדרישה לטיסות החלה חברת ארקיע להפעיל מטוסי ויקאונט שלהם שמונים מושבים. בשנות השבעים החלו להופיע בשדה מטוסי הדאש 7 החדשים של חברת ארקיע שהחליפו את מטוסי ההראלד והויקאונט.

בשנת 1985 הצטרפה חברת "שחף" לחברות המפעילות שירות משדה דב והציעה, במשך 3 שנים, טיסות שכר לאילת בשני מטוסי EMB 110 ברזילאים. בשנת 1986 הצטרפה חברת "סנונית" שהפעילה טיסות שכר למנחת בקרית שמונה, בתחילה במטוסי דאש 6 ולאחר מכן במטוסי ערבה. בשנת 1987 הצטרפו גם החברות "אלרום", שהציעה טיסות לבאר שבע, עין יהב ואילת במטוסים קטנים, ו"כנפי העמק" שהציעה טיסות ממגידו לערד דרך שדה דב במטוסי שורטס 333 ומאוחר יותר במטוסי שורטס 360.

בשנות התשעים הורחבה הפעילות בשדה התעופה ומסוף הנוסעים בשדה הוגדל כדי להתמודד עם תנועת הנוסעים המתגברת. חברת "ישראייר" שקמה מתוך חברת כנפי העמק החלה להפעיל מטוסי ATR-42 בקו לאילת.

בשנת 1999 נחנכה רחבת המטוסים הצפונית שנסללה על ידי מנהל התעופה האזרחית, לאחר מלחמת ששת הימים.

בשנים האחרונות, חל צמצום משמעותי במספר יעדי הטיסה משדה דב, וכיום ישנן טיסות יומיות סדירות רק ליעדים: אילת, שדה התעופה קריית שמונה, מנחת ספיר (ליד עין יהב) ומנחת פיק ברמת הגולן.

[עריכה] מבנה

בשדה אולם לנוסעים נכנסים ולנוסעים יוצאים. טרמינל 2 של השדה משמש לטיסות הנוחתות מחו"ל של עד 30 נוסעים. בשנת 2003 נבנה במקום מגדל פיקוח חדש (במתחם הצבאי של השדה), שהחליף את המגדל הישן שנבנה לפני כשבעים שנה. במגדל החדש 13 עמדות לפקחי טיסה שיכולים להתמודד עם כ-80,000 ההמראות והנחיתות המתבצעות בשדה מדי שנה, בחודש יוני 2006 (3 שנים לאחר מכן) נחנך מגדל בקרה חדש, המגדל הקודם היה נמוך יחסית (דבר שמאפשר זווית ראיה טובה יותר לפקחי המגדל ולהעלאת רמת הבטיחות בתחום האווירי של השדה). פיקוח הטיסה בשדה דב מבוצע על ידי חיל האוויר ובאחריותו.

[עריכה] מסלולים

בשדה דב מסלול אחד שכיוונו דרום - צפון (03 - 21 בהתאמה). לצידו משטחי חנייה ותדלוק שמשמשים את ארקיע וישראייר. מסלול הסעה מוליך לקצה הדרומי של המסלול. המסלול בשדה דב אינו שטוח לגמרי, כך שמצד אחד של המסלול לא ניתן לראות מטוס שיעמוד בצד השני. בעבר כמעט ואירעה התנגשות כשמטוס שהמריא היה ב- head-on (פנים אל פנים) למטוס אחר.

[עריכה] בסיס חיל האוויר

שדה דב משמש גם כבסיס טיסה של חיל האוויר הישראלי (כנף 15). שדה דב הוא בסיס האם של שתי טייסות התובלה הקלה של חיל האוויר: טייסת 100 ("טייסת הגמל המעופף"), המפעילה כיום את מטוסי הקינג אייר B-200 ("צופית"), וטייסת 135 ("טייסת מלכי האוויר") המפעילה כיום את מטוסי הקינג אייר ("קוקיה" ו"צופית"), והבוננזה A36 ("חופית"). הפעילות המבצעית העיקרית של הבסיס מתמקדת סביב איסוף מודיעין ותובלה. שדה דוב מהווה, בנוסף, גם "שער כניסה לחיל האויר". בבסיס נמצאת יחידת ימ"מ (יחידת מעבר ומיון, המקבילה באופיה לבקו"מ) חילית, אליה מגיעים לראשונה חיילים חדשים המתגייסים לחיל.

מפקד הבסיס הנוכחי (החל מספט' 2007) הוא אל"ם יהוא עופר.