ניעות חברתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ניעות חברתית (או: מוביליות חברתית), שינוי מיקומו החברתי של אדם, ובייחוד מעבר מרובד חברתי אחד לאחר, ההיבט הדינמי של המבנה החברתי, כאשר מניחים שהמבנה החברתי הוא ריבודי. ההבדלים בין השכבות החברתיות הם במידת העוצמה, היוקרה והשליטה במשאבים כלכליים שיש לכל שכבה בחברה.

הניעות יכולה להיות אופקית (תזוזה מתפקיד לתפקיד בתוך אותו רובד חברתי) או אנכית (מעבר מרובד אחד לאחר בכיוון למעלה או למטה). מרבית החוקרים שעסקו בנושא התעניינו בסיכויים לניעות כלפי מעלה ומדדו אותה באמצעות בדיקת השינויים במקצוע או בתפקיד של היחיד במהלך חייו. למשל, נבדקו עד כמה נפוץ המקרה בו אשה שהייתה אחות למדה ונעשתה רופאה, או מקרה של מורה שהתקדמה ונעשתה למנהלת כללית של משרד ממשלתי, וכן הלאה.

בדוגמאות הקודמות, הייתה התמקדות בהיבט התוך-דורי של הניעות. ניתן לבחון ניעות חברתית גם על פי הניעות הבין-דורית, בה נבדקת השכבה החברתית בה נמצאים הבנים לעומת הוריהם: האם בחברה נפוצים מקרים בהם, למשל, בנו של עובד בניין משכבה סוציו אקונומית נמוכה מגיע להיות אדריכל עשיר?

ניעות חברתית היא מאפיין של חברה בה קיים שוויון הזדמנויות.

החוקרים התעניינו בקבוצות גדולות של אנשים, ולא במקרים בודדים, והעלו שאלות הנוגעות לגורמים החברתיים המעודדים ניעות חברתית או מעכבים אותה. כך למשל התפתחות טכנולוגית מהותית, כמו המיחשוב בחיי היומיום, יכולה לתרום לניעות חברתית מפני שנוצרים מקצועות ותפקידים חדשים, ולשם העיסוק בהם נדרשת שליטה בטכנולוגיה החדשה. מי שישכיל לשלוט בטכנולוגיה החדשה ישיג יתרון. יחד עם זאת מקצועות שדרשו מיומנויות טכנולוגיות ותיקות נעלמים והעובדים שהוכשרו להן עלולים להדרדר לרובד חברתי נמוך יותר. באותו אופן, שינויים ומשברים פוליטיים או כלכליים יכולים לצמצם או להגדיל את האפשרויות לניעות חברתית של קבוצות מסוימות בחברה.

אחד המנגנונים מעכבי הניעות החברתית שנחקרו הוא אפליה על רקע של השתייכות לגזע, למגדר, ללאום או לקבוצות אתנית ודתית. האפליה גורמת לכך שאנשים מהקבוצה המופלת לא יוכלו להתקדם בהתאם לכישורים שלהם. דוגמה מתאימה לכך היא האזרחים הערבים בישראל שהאפשרויות שלהם לניעות חברתית מצומצמות מאלה של האזרחים היהודים. (על הניתוח הכלכלי של מצב זה ראו שוק עבודה מפולח)

הנחת היסוד של החוקרים שעסקו בניעות חברתית הייתה שבחברה קפיטליסטית מודרנית אדם נמדד ומתוגמל לפי כישוריו המקצועיים, לפי חריצותו ונכונותו להתאמץ ולפי הכישרונות שהשכיל לפתח. מסיבה זו מודגשות במחקרים ההשכלה וההכשרה המקצועית, ההזדמנויות לרכוש אותן והשאיפות להשקיע מאמצים ברכישתן.