ניהיליזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניהיליזם היא תפיסה פילוסופית השוללת את כל הערכים והמוסדות המסורתיים ומאמצת צורת חשיבה הדוחה אמונה ושוללת את הצורך בה כדי להגיע למימוש או לגאולה.
ניהיליסטים שוללים ערכים ואמונה מאחר שאלה (לפי השקפתם) נטולי מהות אובייקטיבית. על פי הניהיליזם אמונה מהווה סכנה ליחיד ולחברה מאחר שהיא מחייבת את ביטול ההיגיון ואת השבתת הניתוח הביקורתי. ציטוט ידוע של ניטשה בנושא זה הוא, שהאמונה היא חוסר רצון לדעת. אמונה מפריעה לעובדות שאנו מעדיפים להדחיק, לעצור מבעדנו להתקדם במסלול המיסטי. משמעותה של אמונה היא "עשה מה שאמרתי לך, כי כך אמרתי".
ניהיליזם פוסל גם את האמונה בכוונה או מטרה סופיים. מרבית האמונות והתנועות הפילוסופיות נגועות על פי הניהיליזם בטלאולוגיה. כלומר, באמונה בגורל או ייעוד היסטוריים. הטלאולוגיה מנוצלת על ידי רודנים וחולמים אוטופיים כאחד כאמצעי כפיה, וכך מוליכים שולל את האנושות. אלא שעל פי הניהיליסטים אין היום, ומעולם לא היו מטרה או כיוון יחידים ליקום. ההשתחררות מן הטלאולוגיה מעצימה את האדם, ומשחררת אותו לחקור את האמת.
נהוג לחלק את הניהיליסטים לשתי קבוצות: הניהיליזם החברתי, ולעומתו הניהיליזם הפוליטי.
ניהיליזם חברתי או קיומי (אקזיסטנציאליסטי) מתבטא בתפישה אובייקטיבית וספקנית. בספרות אקזיסטנציאליסטית לעתים ניתן להבחין בצורך, העולה מן הכתוב, לניתוק מהחברה ולפאסיביות. אך כשכזו היא, אפשר לראות שלבדידות יש תכלית כלשהי. "האדם המורד" של קאמי מבשר לנו באופן הברור, שעל האדם לחיות למרות האבסורד המתאפיין מתנאי חייו - אל לו לחיות כמתבודד, אלא להשתמש בבדידות כדי לגבש את התודעה הניהיליסטית שלא מכירה בשום וודאות אנושית. האדם המורד נאבק בכבליו (על ידי הניהיליזם) הראשית כמעין עבד בתוך ארמון של הערכים, ושנית כנגד תנאי חייו הכופים כל יצור חי להיכנס לאותו "ארמון" (במילותיו של קאמי התהליך השני מכונה "המהפכה המטאפיזית"). ניטשה - למרות הטפותיו לבדידות - ראה במספר אנשים לא בודדים (כמו נפוליאון) דגם של העל-אדם. הפרשנות לכך היא, שהבדידות "הניטשיאנית" היא פחות הסתגרות לשמה בתוך קירות, ויותר עצמיות ובידוד נפשי, כתוצאה של ניהיליזם ממושך.
הניהיליזם הפוליטי הוא אקטיבי ומהפכן. הנוקטים בגישה זאת טוענים כי המצב הדרדר כל כך שיש לשאוף להרס לשמו. טורגנייב למשל, מזוהה עם הזרם של הניהיליזם הפוליטי.
[עריכה] מקור המונח
מקור המונח 'ניהיליזם' הוא מלטינית: nihil – אין, אפס. המושג "ניהיליסט" זכה לפופולריות בעקבות ספרו של איוון טורגנייב "אבות ובנים" (1861). הסופר כינה כך את גיבורו של הספר, יבגני בזרוב, סטודנט צעיר לרפואה שבז לחברה הרוסית הישנה ולערכיה. דמותו של בזארוב סימלה את הלך הרוח החדש והמהפכני שהתגבש בקרב הדור הצעיר דאז.
הניהיליזם התפשט בקרב הדור הצעיר והמשכילים ברוסיה במחצית השנייה של המאה ה-19.
הניהיליסטים ברוסיה שאפו לקידמה, שלא תושג לטענתם בלא הרס המוסדות הקיימים. יתרה מכך, הם שאפו להרוס את כל סדר העולם הישן, ושללו את המוסר המקובל ואת הסמכויות השונות. בין הערכים שהם שללו היו: אמת, יופי ואהבה, ולכן גם הם התאפיינו באמירות בוטות ובחוסר רגישות קיצוני.
מאוחר יותר הכינוי "ניהיליסט" הושאל לאדם השולל ערכים מכל וכל, והדוגמה הבולטת ביותר לניהיליסט היא ניטשה.
