נחום שריג
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| נחום שרגי | ||
|---|---|---|
|
||
| נולד | 1914, ירושלים, ארץ ישראל  |
|
| נפטר | 1999, ישראל  |
|
| השתייכות | ||
| תפקידים צבאיים |
מפקד היחידות המיוחדות בפלמ"ח, מפקד חטיבת הנגב |
|
| מלחמות וקרבות | ||
| תפקידים אזרחיים |
מזכיר הקיבוץ המאוחד, ראש המועצה האזורית הגלבוע, יוזם תנועות ביטחוניות התנדבותיות |
|
נחום שריג (וייספיש) (1914 – 1999), ממפקדי הפלמ"ח הבולטים. בסיום מלחמת העצמאות, פרש מצה"ל ומהממסד הביטחוני ושב לקיבוצו, בית השיטה. שימש כמזכיר הקיבוץ המאוחד וכראש המועצה האזורית הגלבוע.
נולד בירושלים, על גבול שכונת מאה שערים, למשפחה חרדית. מצעירותו, נמשך אל פעילות ההגנה ותנועות הנוער החילוניות, ומאוחר יותר, הצטרף אל תנועת הנוער המחנות העולים עמם יצא להגשמה ב"קבוצת החוגים" שייסדה את קיבוץ בית השיטה. נישא לסופרת תקוה שריג, בתו של הרב ד"ר זלינגר הלוי. אחד ממנהיגי נטורי קרתא, לייב וייספיש, היה בן דודו. שריג ווייספיש שמרו על קשר בבגרותם ובמקביל, ניהלו ויכוחים על הנושאים בהם היו חלוקים בדעותיהם.
ב-1941, כשהוקם הפלמ"ח, הצטרף אליו ושירת תחת פיקודו של יגאל אלון. בסוף 1944, בעת הארגון הראשוני של פלוגות הפלמ"ח בגדודים, מונה למפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח. פיקד על הפעולה לשחרור המעפילים בעתלית באוקטובר 1945 ועל הפשיטות על מתקני הרדאר הבריטיים על חוף הים התיכון. לאחר מכן, מונה למפקד הגדוד הרביעי של הפלמ"ח שהיווה אז למעשה את המפקדה של היחידות המיוחדות של הפלמ"ח.
עם פרוץ מלחמת העצמאות, קיבל את האחריות על פעילות הפלמ"ח בנגב ומאוחר יותר, כשאורגנה חטיבת הנגב, קיבל את הפיקוד עליה והיה מפקדה במשך כל מלחמת העצמאות. בתחילה, אף נקראה החטיבה "חטיבת סרגיי" על שם כינויו של שריג בפלמ"ח. בעת פלישת הצבא המצרי והקרבות הקשים שהתחוללו סביב נקודות היישוב העבריות בנגב, התנגד שריג לפינוי הילדים והנשים מהנקודות שבמצור מחשש שצעד כזה יביא לירידה בכושר העמידה של היישובים.
שלושת המבצעים הגדולים בהם נטלה חטיבת הנגב בפיקודו היו: מבצע יואב בו הצליחו כוחות החטיבה לכבוש את באר שבע, מבצע חורב בו השתלטה החטיבה על קו ביר עסלוג'-עוג'ה אל חפיר ועל חלקים במזרח חצי האי סיני ומבצע עובדה בו נכבש הנגב הדרומי כולל אילת.
עם הגעת החטיבה לחופי הים האדום השתתף נחום שריג בטקס הנפת דגל הדיו באום רשרש. הוא היה זה שפקד על חייליו להכין את הדגל לקראת סיום מבצע עובדה, ומסר אותו לאברהם אדן (ברן) על מנת שיגיע רגלית לאום רשרש ויניף אותו שם. נחום שריג יצא אחריו עם שני ג'יפים, חצה את גבול מצרים תוך הסתכנות בתקרית צבאית, ואסף את אדן עם שניים מחייליו על מנת שיגיעו ראשונים לאום רשרש.
בתום מלחמת העצמאות שוחרר מצה"ל ושב לקיבוץ בית השיטה [1]. בין תפקידיו בשנים שלאחר מכן: כהונה כמזכיר הקיבוץ המאוחד וכהונה כראש המועצה האזורית הגלבוע. כמו כן, מילא בקיבוצו את תפקיד המזכיר ב-10 קדנציות.
לאחר מלחמת יום הכיפורים, בה שכל את בנו, המשורר והמלחין יוסף שריג, היה היוזם המרכזי להקמת התנועה ההתנדבותית שכונתה אז "הבריגדה הכחולה" ופעלה בבסיסי צה"ל לשיקום מערך הלוגיסטיקה. כמו כן, יזם הקמת תנועה התנדבותית נוספת, "אביץ", לסיוע בביצור ישובי הצפון.
ב-1984 היה ממקימי עמותת דור הפלמ"ח שמטרתה הייתה הנצחת פעולות הפלמ"ח ואף שימש כיושב הראש שלה עד פטירתו.
