משה נגבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משה נגבי (נולד ב-1949), משפטן, עיתונאי, מרצה בתחומי המשפט והתקשורת ופרשן משפטי. בעל תואר ראשון ושני במשפטים מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 פרשנותו המשפטית 3 תעודות הוקרה 4 ספרים שכתב 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים

[עריכה] ביוגרפיה

משה נגבי נולד בירושלים לזאב קצנלנסון, משפטן ושופט בבית הדין לעבודה. את שרותו הצבאי החל כתובע בפרקליטות הצבאית, אך הודח ממנה והועבר לחיל חינוך, לאחר שנחשד בהעלמת מסמכים ובידוי ראיות. האחראי על הדחתו היה דניאל פרידמן^[1] שכיהן כמפקד היחידה בה שרת.

לאחר שחרורו למד משפטים באוניברסיטה העברית, עבד בפרקליטות המדינה, והיה מתמחה אצל השופט מישאל חשין, ששימש אז כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה. ב-1969 התקבל לעבודה כעורך חדשות בקול ישראל, ומאז הוא עובד ברשות השידור. ב-1981 החל לערוך ולהגיש את התוכנית "דין ודברים", העוסקת בעניני משפט וזכויות אדם, התוכנית משודרת עד היום. (נכון ל-2007). בין השנים 1982 – 1988 כתב בעיתון חדשות. ב-1997 היה עמית מחקר במרכז שורנסטיין לתקשורת ומדיניות ציבורית, באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית.

במשך 8 שנים כתב נגבי טור בשם "חוק וסדר" בעיתון מעריב. באפריל 2001 פוטר מהעיתון על רקע סרובו לכתוב פרשנות ביקורתית על מהלכי הפרקליטות בענין זיכויו של אביגדור קהלני שהיה ספיח לפרשת נמרודי. פיטוריו עוררו סערה ציבורית וגרמו להתבטאויות חריפות של עיתונאים ואנשי ציבור נגד המהלך.

כיום (נכון ל-2007), נגבי משמש כפרשן המשפטי של קול ישראל ושל הערוץ הראשון, וכותב מאמרי דעה בעיתון גלובס והארץ. כמו כן הוא משמש כמרצה בכיר במחלקה לתקשורת ועיתונות באוניברסיטה העברית בירושלים, מלמד בחוגים למדע המדינה ותקשורת באוניברסיטת תל אביב וביחידה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטת בר-אילן. הוא מרצה במכללה לפיקוד ומטה של משטרת ישראל, במכללה לביטחון לאומי ובמדרשה לקצינים בכירים של צה"ל.

משה נגבי נשוי לעירית ואב לשלושה.

[עריכה] פרשנותו המשפטית

משה נגבי משמש כפרשן משפטי בולט באמצעי התקשורת, ועוסק בעיקר בענינים אקטואליים העולים על סדר היום. נגבי נחשב בעל מיומנות משפטית גבוהה, הוא מרבה לעסוק בהגנה על זכויות אדם, שמירת החוק והדמוקרטיה, ובנושאי טוהר המידות של אנשי ציבור, ספריו ומאמריו מצוטטים בפסקי דין, באקדמיה, ובאמצעי התקשורת.

נגבי מעורר מחלוקת בהתבטאויותיו השונות. הוא מגן בעקביות על בית המשפט העליון ועל הבנת פסקי הדין של שופטיו על פי תפיסתו. יש הרואים בתפיסה זו קנאות קיצונית, ומבקרים אותו על פרשנות מוטית וחד ערכית שאיננה עולה בקנה אחד עם השקפות עולם אחרות המקובלות בציבור הרחב. ספריו כמו גם דברי פרשנותו כוללים ביטויים נוקבים וקיצוניים, כך למשל התבטא בראיון עתונאי: "התחושה היא שגם רשויות החוק מפחדות, אימפוטנטיות, לא רוצות להיאבק בגורמי ההתבהמות"^[2]

העיתונאי והמשפטן בן דרור ימיני כתב עליו: "נגבי הוא הסמן הימני קיצוני, כמעט מק'ארתיסטי, של המשפט הישראלי. הוא לא פרשן. הוא שופט עליון. הוא חורץ דין וגוזר דין, ובעיקר מרשיע בטרם דין. הוא גם לוחץ ומשפיע על מערכת המשפט, ותמיד באותו כיוון, שזהה לחלוטין למה שמקובל בימין הקיצוני באירופה"[1]

כנגד נגבי נטען כי הוא משלב מניעים אישיים בדברי ביקורתו ופרשנויותיו.

• על התבטאויותיו נגד מהלכי שר המשפטים דניאל פרידמן נאמר כי הם נובעים מנקמה אישית על כך שהדיח אותו מהפרקליטות הצבאית. בענין זה כתב העיתונאי דן מרגלית בספרו כי "נגבי מוגן בקשר שתיקה של אנשי תקשורת שהם עירוניים, חילוניים, ונמצאים במיתחם העבודה-מר"ץ".
• על רקע פיטוריו מהעתון מעריב קיבל נגבי אזהרה מבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות^[3], על כך שניצל ראיון טלוויזיה בו שימש כפרשן כדי לסגור חשבון עם עופר נמרודי שפיטר אותו.[2].

[עריכה] תעודות הוקרה

• אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג, מטעם האגודה לזכויות האזרח (1984)
• מגן תנועת אמיתי על תרומתו לשלטון החוק (1992)
• אות אביר איכות השלטון, מטעם התנועה לאיכות השלטון (1996)
• פרס סוקולוב לעיתונאות (1998)

[עריכה] ספרים שכתב

• כבלים של צדק (1981).
• נמר של נייר (1985), ספרית הפועלים.
• מעל לחוק (1987), עם עובד.
• חופש העיתונות בישראל (1995), מכון ירושלים לחקר ישראל.
• כסדום היינו (2004), הוצאת כתר.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• קורות חיים של משה נגבי באתר nfc
• עצומה בחתימת מאות עיתונאים: "פיטורי נגבי - סכנה לחופש העיתונות"
• מאמר לדוגמה של משה נגבי - בעיתון הארץ

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ אין מדובר בדניאל פרידמן, שר המשפטים.
2. ^ ראו משה גורלי בראיון עם נגבי: "לא ביום אחד נהפכים לרפובליקת בננות. אבל אנחנו בהחלט בכיוון"
3. ^ תיק: 56/2001 ערעור: 2/2003 בבית הדין לאתיקה של מועצת העתונות בשבתו כערכאת ערעור