מרכז יצחק רבין לחקר ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

_{קואורדינטות: 32°06′11″N 34°47′60″E}

מבט על המבנה מן המרפסת הקדמית שלו

מרכז יצחק רבין לחקר ישראל הוא מכון חינוכי-היסטורי בתל אביב, שהוקם ב-1997 להנצחת זכרו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, שנרצח כשנתיים קודם לכן, ולקידום סובלנות ודיון דמוקרטי בחברה הישראלית, והוא מתבסס על דגם הספריות הנשיאותיות לכבודם של נשיאי עבר של ארצות הברית. המרכז הוקם בידי פרופ' אניטה שפירא ולאה רבין, והקמתו מומנה באמצעות תרומות. הפעילות מתקיימת מתוקף חוק יום הזיכרון ליצחק רבין, התשנ"ז-1997. המרכז גם מארגן חלק מאירועי הזיכרון הפומביים ליצחק רבין.

המרכז נחנך באופן רשמי ב-14 בנובמבר 2005, במלאת עשור לרצח רבין (על פי לוח השנה העברי) אך טרם הושלמו הקמת כל התכנים ובניית הבניין עצמו.

[עריכה] תוכן

המרכז מקיים מספר תוכניות חינוכיות בנושאי החברה הישראלית, חופש ביטוי והסתה, מנהיגות וצדק חברתי. בין היתר בבתי ספר ובחטיבות העליונות במסגרת פרויקט אתגר רבין וכן עבודה עם כוחות הביטחון וקבוצות יהודיות מחו"ל. במרכז הפעילות החינוכית עומד הרצון להבין ולגשר על הפערים בחברה הישראלית על מנת למנוע את הישנותו של רצח פוליטי נוסף. במקביל, מתוכנן

[עריכה] המבנה

מבנה המרכז בשדרות רוקח בתל אביב תוכנן על ידי האדריכל משה ספדיה בשיתוף האדריכל צלי הלברשטאט. שטח המרכז כ-1,200 מ"ר והוא כולל מכון מחקר ותיעוד אקדמי, מוזיאון, ארכיון ומחלקה לפעילות חברתית-חינוכית, שבראשה עומדת רותי גילת.

המבנה הוקם במקום שבו פעל בעבר מתקן לאספקת אנרגיה בשעת חירום, שנקרא "רדינג ג'". ההחלטה על הקמת המתקן התקבלה בשנת 1954 וההקמה הושלמה בשנת 1956. המבנה הוקם בכספי הסכם השילומים עם גרמניה המערבית. תחנת הכוח התת-קרקעית הייתה פעילה עד לסוף שנות ה-80. המבנה הוקם על גבי מבנה התחנה הישנה שהייתה תת-קרקעית ברובה ומשתמש בו כיסוד. בחזית הבניין הדרומית, בה מפלס הקרקע נמוך יחסית למפלס הקרקע הצפוני, ניכרת העובדה כי המבנה החדש יושב על גבי מבנה ישן הקבור בקרקע.

המבנה שמשולב בטופוגרפיה התלולה של סביבתו (חלק מגבעת שיח מוניס) כולל גם שני גנים היורדים מהמבנה מטה. הגן המערבי קרוי ע"ש הנשיא ביל קלינטון והמזרחי ע"ש המלך חוסיין.