לאה רבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לאה רבין (8 באפריל 1928 - 12 בנובמבר 2000), רעייתו של יצחק רבין.

לאה שלוסברג נולדה בקניגסברג (כיום קלינינגרד ברוסיה, אז עיר במחוז פרוסיה המזרחית, גרמניה), ועלתה לארץ ישראל עם משפחתה בשנת 1933.

בשנת 1943 פגשה את יצחק רבין, כשהייתה עדיין תלמידת תיכון. בשנת 1948 שירתה במערכת של עלון הפלמ"ח. השניים נישאו בזמן מלחמת השחרור אך לא הזדמן להם לנסוע לירח דבש בשל תפקידיו של רבין כקצין בפלמ"ח.

לזוג רבין נולדו שני ילדים, דליה רבין פילוסוף ויובל רבין. לאה רבין נודעה כמי שהקדישה את חייה למען התקדמות בעלה בתפקדיו השונים. ב-1977 נאלץ יצחק רבין להתפטר מראשות הממשלה בשל פרשת חשבון הדולרים שניהלה בארצות הברית, בניגוד לכללי הפיקוח על מטבע זר שהיו נהוגים באותה עת.

בתקופת כהונתו השנייה של יצחק רבין כראש ממשלה, נטלה לאה רבין חלק בפעילות התנדבותית ואף הייתה ה"שגרירה" של יצחק רבין לענייני תרבות וחברה. שימשה גם כיו"ר אלו"ט - אגודה לילדים אוטיסטים.

לאחר רצח בעלה ב-4 בנובמבר 1995, הקדישה לאה רבין את כל כולה למען הנצחת בעלה ומורשתו. היא הביעה תמיכה בשמעון פרס בבחירות 1996, וכאשר נתניהו ניצח, הביעה את מר לבה ואת תסכולה מניצחון הימין, בציטוט המפורסם "כי בא לי לארוז מזוודות וללכת" תוך שהיא מביעה סלידה מנתניהו. לאחר הסערה הציבורית שקמה חזרה בה מדבריה.

בבחירות 1999, הביעה תמיכה באהוד ברק (ואף ניסתה לשכנע את הרמטכ"ל הפורש באותה תקופה, אמנון ליפקין-שחק, לחבור לאהוד ברק למען ניצחונו בבחירות, מה שלא עלה בידיה). במהלך כהונתו של ברק הביעה את הסתייגותה ממנו ואמרה כי מבחינתה, פסק ברק מלהיות ממשיכו של בעלה. במיוחד חרתה לה הסכמתו של ברק לחלק את ירושלים, והיא טענה כי בעלה לא היה נותן ידו לחלוקת העיר, אותה שחרר בהיותו רמטכ"ל.

לאה רבין אובחנה כחולה בסרטן הריאות ונפטרה בנובמבר 2000, ימים ספורים לאחר יום הזיכרון החמישי לרצח בעלה.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לאה רבין