מרים החשמונאית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרים החשמונאית (54 לפנה"ס - 29 לפנה"ס) - מלכת יהודה, אשתו של הורדוס, האחרונה לבית חשמונאי.
מרים החשמונאית היא בתם של אלכסנדר השני בן אריסטובולוס השני ושל בת דודו אלכסנדרה בתו של הורקנוס השני. אביה ואמה נישאו זה לזה על מנת לחזק את הברית בין הוריהם, אריסטובולוס השני והורקנוס השני, אך עד מהרה הפכה הברית למלחמת דמים, בה שועבדה ממלכת יהודה לשאיפותיהם האישיות של שני האחים, בניו של אלכסנדר ינאי, ובתהליך ארוך ומכאיב שועבדה לרומאים, ולעושי דברם, משפחתו של אנטיפטרוס האדומי, ובנו הורדוס. מרים החשמונאית הייתה צאצאית לבית חשמונאי משני צידי אילן היוחסין שלה, ואיחדה את דמם של שני המתמודדים על הכתר.
בשנת 43 לפנה"ס נרצח אביו של הורדוס, הוא אנטיפטרוס, בידי אחד ממקורביו של הכוהן הגדול הורקנוס השני. הורדוס, שהיה רב עוצמה, ומאחוריו תמיכת הרומאים, הגיע לירושלים. הורקנוס נאלץ להסכים לאירוסי הורדוס עם נכדתו, מרים, שהייתה אז ילדה.
בשנת 40 לפנה"ס, עלה לשלטון מתתיהו אנטיגונוס השני בן דודה של מרים, אשר גירש את הורדוס והורקנוס. הורדוס יצא לרומא, ושב כשעמו חיל שכירים, על מנת לסלק מן הארץ את אנטיגונוס ואנשיו. לאחר מלחמה ארוכה ניצח הורדוס, לאחר שהטיל, בעזרת סיוע מן הרומאים, מצור על ירושלים שארך חמישה חודשים. במהלך המצור, בשנת 37 לפנה"ס יצא הורדוס לשומרון, ושם נישא למרים.
לאחר עליית הורדוס לשלטון, וניצחונו על אנטיגונוס השני, נותרו בחצרו של הורדוס מעטים מבני חשמונאי. הורקנוס השני, הזקן, אשר אוזניו קוצצו על מנת שיהיה פסול מלשמש בכהונת הכוהן הגדול, אלכסנדרה בתו של הורקנוס, אישה רבת השפעה ומוניטין, מרים, אשת הורדוס, ואריסטובולוס השלישי, אחיה של מרים.
הורדוס ידע כי עקב מוצאו האדומי, ועקב העובדה כי תפס את המלוכה בכח מיד בית חשמונאי, לא תיכון המלוכה בידו כל עוד לא ישמיד את החשמונאים האחרונים המסתופפים בחצרו.
בינתיים ראה אושר בחייו עם מרים. מרים ילדה לו שלושה בנים (אריסטובולוס, אלכסנדר, ובן נוסף שמת בילדותו), ושתי בנות.
הורדוס פתח את השמדת החשמונאים ברציחתו של אריסטובולוס השלישי הצעיר, בידיו ניתנה הכהונה הגדולה, לאחר שאלכסנדרה הפעילה את השפעתה בחצר המלוכה הרומי, והשתדלה על בנה אצל מרקוס אנטוניוס. בשנת 31 לפנה"ס נרצח הנער בהטבעה, שהוסוותה כתאונת משחק בבריכה, כשביקר בארמון הורדוס ביריחו והוא בן 17 שנים. רצח זה העכיר את היחסים בין הורדוס ומרים, וליבה נהפך לשינאה כלפיו. אמו של הורדוס, קיפריס, ואחותו שלומית, שנאו את מרים שנאת מוות, ועמלו על מנת לסכסך בינה ובין הורדוס.
חילופי המשטר התכופים ברומא הביאו את הורדוס, ששלטונו היה תלוי ביכולתו לרצות את אדוניו הרומאים, אל הצורך לנסוע לרומא לעתים תכופות. בסמוך לאחר רצח אריסטובולוס נסע הורדוס לחלות את פני מרקוס אנטוניוס, מושלו הרומי של המזרח, אשר קליאופטרה ניסתה להסיתו כנגד הורדוס. זמן מה לאחר מכן, כאשר הפסיד אנטוניוס את שלטונו, נסע הורדוס לרודוס על מנת להתייצב אל מול השליט החדש, הקיסר אוגוסטוס. בשתי נסיעות אלו הפקיד את מרים בידי יוסף בעלה של שלומית אחותו, ופקד כי אם לא ישוב בשלום, יש לרצוח אף את אשתו. שמע הפקודה הגיע למרים, ועם שובו של הורדוס, כאשר ציפה לקבלת פני אהוב ששב מדרך רחוקה, הטיחה בפניו מרים (לדברי יוסף בן מתתיהו): "את כל עזוז אהבתך הראית בפקודתך אשר נתת בידי יוסף להמיתני". מילים אלו שיכנעו את המלך כי בהיעדרו זנתה תחתיו מרים עם יוסף. שלומית הוסיפה לעלילה זו עלילה נוספת, והיא כי מרים זממה להרעיל את הורדוס. הורדוס, בחמתו, הורה להוציאה להורג.
בת 25 עלתה מרים על הגרדום, והוצאה להורג בתלייה, כשהיא שלווה וללא כל חולשה. לאחר מותה הוצאה להורג אף אמה אלכסנדרה. בניה האהובים, אלכסנדר ואריסטובולוס הוצאו אף הם להורג, לאחר שנים, כאשר הורדוס שוכנע כי הם עומדים למרוד בו ולהדיחו.
מרים הייתה האחרונה לבית חשמונאי. לאחריה, היו כל צאצאי החשמונאים שנותרו צאצאיה מן הזיווג עם הורדוס,
