מלחמת קווקז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הפלישה הרוסית לקווקז, המוכרת יותר כמלחמת קווקז הייתה סדרת כיבושים של האימפריה הרוסית בין 1817 ל-1864 כנגד צ'צ'ניה, דאגסטן וצפון מערב קווקז.

שלושה צארים רוסיים עמדו מאחר המתקפה הזו; אלכסנדר הראשון, ניקולאי הראשון, ואלכסנדר השני. המפקדים הרוסיים העיקריים מאחורי המתקפה היו אלכסיי פטרוביץ' ירמולוב בין 1816-1827, מיכאיל סיומונביץ' וורונצוב בין 1844-1853, ואלכסנדר ביירטינסקי בין 1853-1856. הסופרים מיכאיל לרמונטוב ולב טולסטוי השתתפו בקרבות וכתבו עליהם. והפייטן הרוסי אלכסנדר פושקין התייחס למלחמה בפואמה האירונית שלו, האסיר הקווקזי (1821).

הפלישה הרוסית לקווקז נתקלה בהתנגדות אלימה וחזקה במיוחד. לפי התיארוך המקובל, התקופה הראשונה של המלחמה הסתיימה עם מותו של אלכסנדר הראשון ומרד הדקבריסטים בשנת 1825. עד אז השיג הצבא הרוסי מספר הצלחות נגד מה שהצאר הגדיר "המון פראי אדם".

במשך השנים 1825-1830 ירד היקף הסכסוך והפעילות המלחמתית, מאחר שרוסיה נלחמה עם טורקיה ופרס. אחרי ההצלחות בשתי מלחמות אלו, חידשה רוסיה את פעילותה בקווקז, ושוב נתקלה בהתנגדות ובמחתרות, שהאחראים העיקרי להן היו גחי מולא, גמזט בק, ואדג'י מורד. הם הונהגו בידי האימאם שאמיל, שהוביל את פעולות ההתנגדות בין השנים 1834-1859 ושנתמך חלקית על ידי פרס.

החלק השני העיקרי במלחמה החל כאשר רוסיה והאימאם שאמיל חתמו על הסכם הפוגה בלחימה, בחודש מרץ 1855, בזמן שרוסיה השתתפה במלחמת קרים. ההפוגה לא נמשכה זמן רב והמלחמה חודשה עוד באותה השנה.

מלחמת קווקז הסתיימה עם כיבוש צפון קווקז, האימאם שאמיל נשבע אמונים לצאר ועבר לחיות במרכז רוסיה. המלחמה הסתיימה באופן רשמי ב-2 ביוני 1864, על ידי הכרזה של הצאר.