מיתני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיתני (נהרין) - ממלכה חורית חזקה ששכנה בצפון מסופוטמיה על אחד מיובלי נהר חבור, ובשלב מסוים חדרה לשטחי סוריה וארץ ישראל. שטחה כלל את רובה של סוריה, חלקים מטורקיה וחלקים גדולים מצפון עיראק של היום. את גבולה הדרומה היא חלקה עם האימפריה המצרית.
במשך שנים דיכאה מיתני את ממלכת אשור, עד שבמאה ה־15 לפנה"ס פתח אשור־אֻבַּלִּיט הראשון מלך אשור במרד גלוי ומוצלח נגד מיתני, שעלה למיתנים באדמות רבות והקנתה למלך האשורי תארים נכבדים. המאבק בבבל ומיתני נמשך בימי אַדַד־נִירָרִי הראשון ושַׁלְמַנְאֶסֶר הראשון והסתכם בהכנעה ומחיצה של שתי הממלכות.
הסוף הפתאומי של מספר תרבויות בנות האזור סביב ל־1200 לפנה"ס הובילו אחדים לטענה כי גויי הים אחראים לחורבן האומות החתיות, מיקניות והמיתניות. אף על פי כן, מארק ואן דה מיארוף ואחרים טענו נגד התאוריה. גרימל טען כי מיתני, אשור ובבל חרבו בידי קבוצה אשר חייה לגבולות האדמות המיושבות ונקראה באכדית חַבִּירוּ.
