שלמנאסר הראשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שַׁלְמַנְאֶסֶר הראשון (באשורית : שוּלַנוּ-אַשַרֵדוּ – האל שולמנו נשגב) (1274-1245 ? לפנה"ס) (1256-1236 ? לפנה"ס), בנו של אַדַד-נִירָרִי הראשון, המשיך את מסע הכיבושים של אביו והרחיב את גבולות אשור לצפון ולמזרח.

עם מות אביו, אדד ניררי הראשון, נתמנה שלמנאסר הראשון כמלך על אשור; מאז ימיו של אבי סבו-רבו ,אשור-אבליט הראשון, אשור הייתה במגמה בלתי פוסקת של התרחבות וגדילה בכוח הזרועה, שלמנאסר הא' פנה אף הוא לכיבוש עמים זרים.

חלק ממערכותיו הופנו כנגד הארמים בצפון מסופוטמיה, ולאחר מספר קרבות מוצלחים, סיפח לממלכתו חלקים מקליקיה, כמו כן הקים מושבות מסחריות באזור. בהתאם לכתביו, שנתגלו בארמונו באשור, בשנתו הראשונה כבש שמונה מדינות בצפון-מערב, והפיל את מבצר ארינו. לאחר מכן הביס את החתים, שבטי האכלמו, ומלך הנילגבלט, והרחיב את גבולות ממלכתו עד לכרכמיש. ובנוסף לכך כבש את שארית שטחי ממלכת מיתניה, שעוד לא סופחו לאשור. בבירתו בנה ושיקם מקדשים לאלים, שלכבודם ערך את מסעות כיבושיו. מרבית תקופת מלכותו עורערה על ידי פשיטות כשדיות על גבולות ממלכתו ועריו.