מוצא המינים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בספר מוצא המינים, שיצא לאור ב-24 בנובמבר 1859, סיכם צ'ארלס דרווין את רעיונותיו על תורת האבולוציה, אותה החל לפתח כעשרים שנה קודם לכן. התפנית העיקרית בעבודתו הייתה עקב מחקריו על איי גלפאגוס. הספר נחשב עד היום לאחת היצירות המדעיות החשובות ביותר. שמו המלא של הספר (שנכתב באנגלית): "מוצא המינים בדרך הבירור הטבעי או השארת גזעים מחוננים במלחמת-החיים".

ספר זה מתאר תאוריה בה קבוצות של אורגנזימים מתפתחים בשיטה הנקראת "ברירה טבעית" אשר לפיה בעלי חיים ממין מסוים חיים בתחרות מתמדת על משאבים, ורק בעלי חיים אשר בעלי תכונות מסוימות שורדים. בעלי חיים אלה מעבירים תכונות אלה לצאצאים שלהם. אחת המסקנות העיקריות ומעוררות מחלוקת הייתה שמוצאו של האדם והקוף מאב קדמון משותף, למרות שהרעיון הוזכר רק בדרך אגב, ופותח באופן מלא בספרו השני של דרווין, מוצא האדם. התאוריה החדשה נתקלה מיד עם הוולדה בהתנגדות רבה מצד מדענים וחוגים דתיים.

הספר תורגם לראשונה לעברית על ידי פרופסור שאול אדלר.

[עריכה] לקריאה נוספת

• סטיב ג'ונס, כמעט כמו לוויתן - מוצא המינים נכון לעכשיו, תרגמה עדי מרקוזה-הס, ידיעות ספרים