מונופוניה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מונופוניה (מונו: אחד, פוניה: קול, צליל) הוא מונח המתייחס למוזיקה רב-קולית. במונופוניה נעים יחדיו מספר קולות באחידות מקצבית וטונאלית, כך שלמעשה הקולות מכפילים זה את זה.
המונופוניה נבדלת מהפוליפוניה בה לכל קול עצמאות מקצבית וטונאלית, ומההומופוניה בה כל הקולות נעים באחידות מקצבית, אך בעצמאות טונאלית.
על פי השערת המוזיקולוגים, עד לתקופת ימי הביניים המאוחרים (מהמאה העשירית ואילך) עיקר הסגנון המוזיקלי שהיה תחת שימוש בעולם המתורבת נשא אופי מונופוני. זאת, מאחר שהיסוד העומד בבסיס הכתיבה הפוליפונית וההומופונית הוא תפיסת המרקם המוזיקלי כנע על פי חוקי השיטה הטונאלית (שהינה גם הבסיס להרמוניה המודרנית), וזאת החלה להתפתח רק לקראת סוף ימי הביניים, לעומת התפיסה ההוריזנטליזציילית (קווית, מלודית) אשר הייתה רווחת עד תקופה זו.
גם ה"אורגנום המקביל", אשר התפתח בתקופה הרומנסקית, נחשב למונופוני על אף שישנה בו הכפלה מדויקת של השונט הגרגוריאני לא רק במרווחים של אוקטבה אלא אף של קווינטה, מאחר שגם ז'אנר זה מבוסס על התפיסה ההוריזנטליזציילית. אשר על כן, כשם שההכפלה של האוקטבה אינה למעשה באותו הטון של השונט הגרגוריאני, אך משתלבת בו היטב בשל היותה מרווח "זך", באוזניים ההורזנטליזצייליות גם הקווינטה, הנחשבת למרווח "זך", משתלבת היטב בשונט הגרגוריאני ומתאחדת עמו.
