מגילת הזכויות של ארצות הברית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מגילת הזכויות (Bill of Rights) הוא השם שניתן לעשרת התיקונים הראשונים לחוקה האמריקנית, אשר אושררו יחדיו ומתייחסים כולם להגבלת זכות השלטון הפדרלי להצר את צעדיהם של האזרחים. התוספות נוספו ב-15 בדצמבר 1791.
מגילת הזכויות מכילה בין השאר את חופש הביטוי, העיתונות, הדת וההתאספות וכן את הזכות למשפט בפני עמיתים (חבר מושבעים) ולא על ידי נציג שלטון (שופט ממונה). כמו כן, היא מכילה פסקה המבטיחה לאמריקנים כי אין לפרש את המגילה כרשימה מקפת של כל הזכויות המצויות בידי האמריקנים, אלא רשימה של הזכויות העיקריות והחשובות ביותר.
כשהוגשה החוקה לאשרור בתי-המחוקקים של שלוש-עשרה המדינות, טענו הרפובליקאים (מתנגדי משטר מרכזי חזק) כנגד החוקה שהיא עוסקת בעיקר בהסדרת היחסים בין הממשל הפדרלי למדינות, אך אין היא מגינה על האזרחים מפני השלטון הפדרלי. טענות אלו זכו לתמיכה רחבה והוחלט שמיד עם התכנסות הקונגרס, תוּכן מגילת זכויות שתגן על האזרחים. במהלך הוויכוח, היו בין מתנגדי החוקה שטענו שהחוקה היא מזימה אריסטוקרטית הבאה לפגוע בזכויותיהם של האזרחים. תומכי החוקה, שהיו ידועים כ"פדרליסטים", הבטיחו כי מגילת הזכויות תתווסף בזמן התכנסותו של הקונגרס הראשון.
תוכן עניינים |
[עריכה] אישור מגילת הזכויות
 |
| מסמכים מכוננים של ארצות הברית |
|---|
| הכרזת העצמאות (1776) |
| תקנון הקונפדרציה (1777) |
| חוקת ארצות הברית (1787) |
| מגילת הזכויות (1789) |
לאחר אשרור חוקת ארצות הברית, התכנס הקונגרס האמריקני הראשון בפדרל היל, ניו יורק. רוב הצירים הסכימו על הצורך במגילת הזכויות והמטלה של עריכת גרסה ראשונית של מגילת הזכויות נפלה בידיו של ג'יימס מדיסון, שביסס עבודתו על כתבו המוקדם יותר של ג'ורג' מייסון, הצהרת הזכויות של וירג'יניה. עוד בשלב מוקדם, הוחלט כי מגילת הזכויות תתווסף לחוקה בתור "תוספות" (רשימת הזכויות לא נכללה בחוקה מהחשש כי השינוי בטקסט של המסמך ידרוש תהליך מייגע למדי של אשרור-מחדש של החוקה).
שנים-עשר תיקונים הוצעו במקור ב־1789, אך שניים שלא התייחסו לזכויות האזרחים – אלא לפעילות הקונגרס – לא עברו את תהליך האשרור ביחד עם השאר. התיקון הראשון בהצעה התייחס למספר הנציגים בבית הנבחרים של ארצות הברית. התיקון השני בהצעה הגביל את יכולתם של חברי הקונגרס לשנות את המשכורת שלהם, ואושר סופית ב־1992, כ־203 שנה לאחר שהוגש לאשרור, ונכנס לחוקה כתיקון ה-27. היו אישי ציבור, ביניהם ג'יימס מדיסון ושופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, ג'וזף סטורי, אשר התייחסו לתיקונים במגילת הזכויות לפי המספור של הטיוטה הראשונה ובכך גרמו לבלבול לגבי התיקון אליו הם התייחסו.
מגילת הזכויות עברה בקלות בבית-הנבחרים ב־1789. כשהועברה הלאה לסנאט, הוסר תיקון שאסר על המדינות מלהתערב בזכויותיהם של התושבים. מכיוון שרישומים של ישיבות של הסנאט אינן זמינות לציבור, אין לומר לבטח מדוע הוסר התיקון (מאוחר יותר, ב־1868, נחקק התיקון הארבעה-עשר לחוקה, האוסר על המדינות להתערב בזכויות שניתנו לאמריקנים על ידי הממשלה הפדרלית).
ב־20 בנובמבר של אותה שנה, הייתה ניו ג'רזי למדינה הראשונה שאשררה את עשרת התיקונים הללו. עוד מדינות באו אחריה, ועשרת התיקונים האחרונים – שכעת נקראים התיקון הראשון עד העשירי – הפכו לחוק ב־15 בדצמבר 1791, כאשר אושררו על ידי בית המחוקקים של וירג'יניה. עשרת התיקונים הללו נודעו במהרה כ"מגילת הזכויות".
הטקסט המקורי של מגילת הזכויות, המכיל את כל שנים-עשר התיקונים המוצעים, ניתן לצפייה בגנזכים הלאומיים בוושינגטון הבירה.
[עריכה] מחלוקת סביב המגילה
במקור, הרעיון של הוספת מגילת זכויות לחוקה היה שנוי במחלוקת. הרעיון היה שהחוקה האמריקנית, במתכונתה הנוכחית, לא פרטה או הגנה על זכויות של האנשים, וככזו חסרה תוספת שתבטיח זכויות אלו. למרות זאת, אמריקנים רבים באותו הזמן התנגדו למגילת הזכויות: אם תתווסף מגילה כזו, חששו רבים, היא תתפרש יותר מאוחר כרשימה של כל הזכויות שהובטחו לאנשים. במילים אחרות, הזכויות שיפורטו במגילה יהיו הזכויות היחידות מהן יהנו תושבי ארצות הברית, ואם זו תתפרש במובן צר יותר, הימצאותה של מגילה כזו תגביל, למעשה, את חירותם של האנשים, במקום להבטיחה.
תומכי המגילה טענו כי המגילה לא צריכה להתפרש וגם לא תתפרש כרשימה הממצה של זכויות התושבים; כלומר, המגילה תציב דוגמה על מנת להראות אילו זכויות חשובות היו בידי האנשים, אך גם שלאנשים היו זכויות אחרות. המשתייכים לזרם זה היו בטוחים שמערכת המשפט תפרש זכויות אלה במובנן הרחב יותר.
תוצאתו של ויכוח זה בתיקון התשיעי, אשר נכלל במגילת הזכויות.
[עריכה] תאוריות לשילוב מגילת הזכויות בשיפוט
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
בעוד מגילת הזכויות המקורית הייתה תקפה רק לממשל הפדרלי, ולא למדינות, החל בית המשפט העליון של ארצות הברית במגמה של שילוב הזכויות המובטחות במגילה גם ברמה של המדינה; תחילה בהדרגתיות, באמצע המאה ה-19, ולאחר מכן בצורה מוחלטת, החל משנות החמישים של המאה ה-20. כל זאת בעיקר בהסתמך על התיקון הארבעה-עשר, הדורש מן המדינות במפורש שלא להפר את זכויות התושבים.
[עריכה] התיקונים
מרכיבי מגילת הזכויות הם:
- התיקון הראשון – הפרדת הדת מהמדינה; חופש הדת; חופש הביטוי והעיתונות; חופש ההתאספות; החופש לפנות לממשלה בדרישה לתיקון עוולות.
- התיקון השני – הזכות להחזיק ולשאת נשק.
- התיקון השלישי – הגנה משיכון חיילים בביתו של אדם.
- התיקון הרביעי – הגנה מחיפוש ואחזקה (מעבר לגבולות הסביר) של אדם.
- התיקון החמישי – העמדה לדין מול חבר מושבעים גדול; איסור להאשים אדם פעמיים על אותו פשע; הזכות להימנע מהפללה עצמית; אי-שלילת חיים, חירות ורכוש אלא רק בהליך נאות; הגבלות על הפקעות רכוש בידי המדינה (דרישה לשילום פיצויים נאותים).
- התיקון השישי – הזכות למשפט פלילי מהיר ופומבי; הזכות למשפט פלילי בידי חבר מושבעים של טאיינו; זכות הנאשם להיות מיודע על האישומים נגדו; זכות הנאשם להתעמת עם עדים נגדו ולהביא עדים לטובתו; זכות הנאשם להיוועץ בעורך דין.
- התיקון השביעי – משפט אזרחי בידי חבר מושבעים.
- התיקון השמיני – איסור על קביעת ערבות מופרזת לשחרור אדם; איסור על קנסות מופרזים; איסור על ענישה "אכזרית ובלתי רגילה".
- התיקון התשיעי – הבהרה כי מניית חלק מהזכויות אינה מונעת קיומן של אחרות השמורות בידי העם.
- התיקון העשירי – הבהרה כי הסמכויות שאינן לארצות הברית, שמורות למדינות או לעם.
[עריכה] טקסט מלא
Amendment I
Congress shall make no law respecting an establishment of religion, or prohibiting the free exercise thereof; or abridging the freedom of speech, or of the press, or the right of the people peaceably to assemble, and to petition the Government for a redress of grievances.
Amendment II
A well regulated Militia, being necessary to the security of a free State, the right of the people to keep and bear Arms, shall not be infringed.
Amendment III
No Soldier shall, in time of peace be quartered in any house, without the consent of the Owner, nor in time of war, but in a manner to be prescribed by law.
Amendment IV
The right of the people to be secure in their persons, houses, papers, and effects, against unreasonable searches and seizures, shall not be violated, and no Warrants shall issue, but upon probable cause, supported by Oath or affirmation, and particularly describing the place to be searched, and the persons or things to be seized.
Amendment V
No person shall be held to answer for a capital, or otherwise infamous crime, unless on a presentment or indictment of a Grand Jury, except in cases arising in the land or naval forces, or in the Militia, when in actual service in time of War or public danger; nor shall any person be subject for the same offence to be twice put in jeopardy of life or limb, nor shall be compelled in any criminal case to be a witness against himself, nor be deprived of life, liberty, or property, without due process of law; nor shall private property be taken for public use without just compensation.
Amendment VI
In all criminal prosecutions, the accused shall enjoy the right to a speedy and public trial, by an impartial jury of the State and district wherein the crime shall have been committed; which district shall have been previously ascertained by law, and to be informed of the nature and cause of the accusation; to be confronted with the witnesses against him; to have compulsory process for obtaining witnesses in his favor, and to have the assistance of counsel for his defence.
Amendment VII
In Suits at common law, where the value in controversy shall exceed twenty dollars, the right of trial by jury shall be preserved, and no fact tried by a jury shall be otherwise re-examined in any Court of the United States, than according to the rules of the common law.
Amendment VIII
Excessive bail shall not be required, nor excessive fines imposed, nor cruel and unusual punishments inflicted.
Amendment IX
The enumeration in the Constitution of certain rights shall not be construed to deny or disparage others retained by the people.
Amendment X
The powers not delegated to the United States by the Constitution, nor prohibited by it to the States, are reserved to the States respectively, or to the people.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הטקסט המלא של מגילת הזכויות בעברית, באדיבות שגרירות ארצות הברית בישראל
- הטקסט המלא של מגילת הזכויות (באנגלית)
| חוקת ארצות הברית | |
|---|---|
| גוף החוקה
מבוא | פרק 1 | פרק 2 | פרק 3 | פרק 4 | פרק 5 | פרק 6 | פרק 7 |
|
| תיקונים לחוקת ארצות הברית
מגילת הזכויות: 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 תיקונים נוספים: 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 |
|
| היסטוריה של חוקת ארצות הברית | פסקאות בעלות חשיבות בחוקה |
| תקנון הקונפדרציה | ועידת פילדלפיה | פשרת קונטיקט | החותמים על חוקת ארצות הברית | פשרת מסצ'וסטס | כתבי הפדרליסט | ניסיונות לא מוצלחים לתיקון חוקת ארצות הברית | פסקת המסחר | פסקת ההליך ההוגן | פסקת ההגנה השווה | פסקת ההקמה | פסקת האמון המלא | פסקת חופש הפולחן | פסקת הנחיצות והנכונות | פסקת זכויות היתר והחסינויות | פסקת העליונות |
|
פרשנות סמכות האכיפה של הקונגרס | הכללת מגילת הזכויות בחוקת ארצות הברית | תאוריה חוקתית |
|
