ליפתא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליפתא (בערבית: لفتا) היה כפר ערבי גדול ממערב לירושלים שננטש במהלך מלחמת העצמאות.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] העת העתיקה
יש המזהים את הכפר ליפתא עם היישוב התנכ"י "מי נפתוח", המוזכר כגבול בין נחלות שבט יהודה ובנימין- "ופאת נגבה מקצה קריית יערים ויצא הגבול ימה ויצא אל מעין מי נפתוח" (יהושע י"ח, ט"ו). (יש סברה שהיישוב נקרא על שם פרעה מרנפתח). [1] השם ליפתא נזכר כבר במאה ה-13, בהתייחס כנראה לכפר על מדרונות הרי ירושלים, במקום שנקרא במקרא ובתקופה הרומית "מי נפתוח" ובתקופה הצלבנית "קלפסטה" (Clepsta). בשנת 1596 מנו תושבי הכפר 396 נפש. התושבים היו מוסלמים ברובם, ועסקו בעיקר בחקלאות. את תוצרתם החקלאית מכרו בעיר הסמוכה ירושלים.
[עריכה] העת החדשה
במאה ה-19 נערך בליפתא קרב בין הצבא המצרי לצבא הפלאחים המורדים; בהמשך הוקם במקום בית יתומים לילדים נוצרים עלי-ידי המסיונר הגרמני יוהן לודוויג שנלר. בסוף המאה ה-19, עם התרחבותה של ירושלים הפך הכפר לחלק מהרצף האורבני של העיר. ב-1945 כלל שטח הכפר 8,743 דונם, ותושביו מנו 2,550 נפש.
בשנות ה-30 נרצח סוחר קרקעות תושב הכפר על ידי פלסטינים לאומניים שהתנגדו למכירת קרקעות ליהודים, ומוכתר הכפר מחמוד עיסא נורה ונפצע על רקע דומה.
תוכנית החלוקה של האו"ם מ-1947 קבעה כי ליפתא והכפרים הסמוכים לה (רומימה, ח’לת א-טרחה, שנלר ושיח' באדר) יהיו חלק מהאזור הבינלאומי של ירושלים. לאחר החלטת החלוקה, שימש הכפר כבסיס לצליפות לעבר השכונות היהודיות הסמוכות קריית משה וגבעת שאול. בין השאר הותקפה שיירה סמוך לכפר. חלק מהנשים והילדים פונו מהאזור, בהוראת הוועד הערבי העליון. חילופי האש באזור פרצו לקראת סוף אותו חודש, לאחר רצח עטיה עאדל, פלסטיני תושב האזור על ידי אנשי "ההגנה" בחשד כי ריגל אחרי שיירות יהודיות היוצאות מן העיר, ולאחר זריקת רימון על אוטובוס בבית הכרם על ידי פלסטינים מהאזור. חילופי הירי נמשכו כמה ימים, במהלכם נכנסו אנשי לח"י לכפר רומימה, וזרקו רימונים וירו על יושבי בית קפה בכפר, תוך הריגתם ופציעתם.
בינואר 1948 החלה ה"הגנה" בפעולות שמטרתן פינוי התושבים הפלסטינים מהאזור, על ידי איומים טלפוניים על ראשי השכונות והכפרים, הפצת כרוזים, פשיטות צבאיות, פיצוץ בתים וזריעת בהלה בקרב האוכלוסייה האזרחית. תושבי רומימה אף פונו על ידי אנשי "ההגנה". בעקבות הפעולות והטבח של אנשי הלח"י ברוממה נמלטו תושבי ליפתא בעיקר לרמאללה, ולמשך שבועיים נותרו בכפר רק כוחות חמושים. חלק מהתושבים חזרו למקום, אך הנשים, הזקנים והילדים התפנו שוב לאחר שבוע. שאר התושבים נמלטו לאחר פיצוץ שלושה מבתי הכפר על ידי אנשי לח"י בסוף אותו חודש. פליט מפורסם מהכפר ליפתא הוא פיראס ליפתאווי, המשמש כמושל רמאללה מטעם הרשות הפלסטינית, ושם משפחתו מזכיר את שם הכפר.
בפברואר היו כבר כל כפרי האזור ריקים מתושבים פלסטינים. בתקופה זו יושבו בליפתא באופן זמני פליטים יהודים. כשני-שלישים מאדמות הכפר נכללו בשטחה של מדינת ישראל לאחר המלחמה, והשאר נכבשו על ידי הלגיון הירדני. ניסיונה של מדינת ישראל להפוך את הכפר לשכונה יהודית בשם מי-נפתוח וליישבו ביהודים תימנים נכשל. על אף שבמפות הישראליות הרשמיות מצוין המקום כ"מי נפתוח", הוא מוכר בשם "ליפתא" בקרב תושבי האזור.
ממלכת ירדן הקימה על חלק מאדמות הכפר מתחמים צבאיים (גבעת התחמושת, גבעת המבתר), ושיכנה חלק משמעותי מפליטי הכפר בבתי יהודים שגורשו על ידה מהרובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים.
על האדמות החקלאיות של הכפר נבנו בהמשך שכונות העיר ירושלים - רוממה עילית, קריית בעלז, קריית צאנז, סנהדריה המורחבת ואזור התעשייה בהר חוצבים. שאר האדמות שהיו בזמנו מעובדות על ידי אנשי הכפר נכבשו על ידי מדינת ישראל ב-1967 מידי ירדן, ועליהן הוקמו השכונות רמת אשכול, גבעת המבתר ורמות אלון. הפליטים שהשתכנו ברובע היהודי פונו, תוך מתן פיצויים, וחלקם התיישבו באבו דיס.
בשטח הבנוי של הכפר מצויים כיום שרידי מסגד, בית קברות, בריכת אגירה, טרסות ובוסתנים. 55 מתוך כ-410 מבני הכפר נותרו על תילם ולא יושבו חוץ ממבנה אחד ששופץ ונפתח כמכון גמילה מסמים. עם השנים המבנים הנותרים ניזוקו באופן חמור בשל פלישות של חסרי בית, שוד אבנים, פיצוץ יזום של תקרות הבתים על ידי מינהל מקרקעי ישראל, ואימוני צה"ל בשטח. בתי הכפר הנטושים ניבטים מכביש 1 בכניסה לירושלים.
ב-1984 נחשפה במקום חבורה של קיצונים דתיים (שכונתה "כנופיית ליפתא") שניסתה לפוצץ את המסגדים שעל הר הבית.
[עריכה] שמורת טבע
באמצע שנות השמונים הוכרז המקום כשמורת טבע. כיום משמש המקום כאתר טבע לתושבי השכונות הסמוכות, ומקווה ליהודים דתיים הנוהגים לטבול במעיין הכפר בערבי שבתות וחגים.
תוכנית של מינהל מקרקעי ישראל ועיריית ירושלים מ-2004 מתעתדת להקים במקום מתחם מגורים גדול, בית מלון ושטחי מסחר. התנגדויות הוגשו לתוכנית בטענה כי היא אינה משמרת את זיכרון הכפר באופן הראוי.
[עריכה] ליפתא כיום
כיום משמשת ליפתא כאתר פופולרי לטיול קרוב לירושלים. בתי-ספר מקיימים במקום ימי-שדה וטועמים מהחיים בכפר הערבי שלפני 1948. במקום ניתן ללמוד עוד על חקלאות הררית, מעיינות, ארכיטקטורה מסורתית, גבולות 1948/1967 והצמחייה במקום. הבריכה המנקזת את הניקבה והמעיין משמשת כמקווה לתושבים המתגוררים בסמוך. במעלה הכפר נמצא מעון לנוער הנגמל מסמים.
בתי הכפר משמשים בשנים האחרונות כאתר-הסרטה לסרטים רבים, ביניהם "מישהו לרוץ איתו", וכן סרטי סטודנטים כגון "ג'וניור" (פסטיבל ירושלים 2006)
בליפתא נמצאת גם ישיבת לך-לך.
במשך השנים מצאו מקלט בכפר בני-נוער במצוקה וחסרי-בית אחרים, המשתקעים בבתי כפר, לרוב לתקופות קצרות.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מצבת מרנפתח באתר מקראנט
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ליפתא ב"אתר הנכבה"
- תוכנית המתאר המקומית של רשות העתיקות העוסקת בליפתא
- כתבה ב"הארץ" מאת אסתר זנדברג על ההתנגדות לתוכנית הבנייה בליפתא
- אתר עמותת "במקום", מתכננים למען זכויות תכנון, על ההתנגדות לתוכנית הבנייה בליפתא.
- טיול בעין ליפתא, מתוך אתר ynet.
