לימן (שיטת השקיה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לימַן (ביוונית: λιμήν; נמל) הוא מעין גומה הנוצרת כתוצאה מהקמת סוללת עפר מלאכותית בצד אפיק נחל אכזב, באזורים חצי מדבריים. בתוך הגומה נוטעים עצים, בדרך כלל אקליפטוסים, שיטים, ינבוט, וושינגטוניה, אשל ולעתים גם מינים נוספים[1]. הגומה אוצרת את מי הגשם או מי נגר עילי ומשקה את העצים. ככל הנראה[2], את השיטה המציא ופיתח היערן בני וירצברג בהשראת שיטות השקיה נבטיות, במסגרת עבודתו באגף הייעור של קק"ל באזור הדרום.
ניתן לראות לימנים רבים בצדי הדרכים בנגב ובערבה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מהו לימן, המכון לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין, אוניברסיטת בן-גוריון (אנגלית)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ יפית בר און, מדבר ומדבור
(מחרוזת לחיפוש במסמך: נקודות חן ירוקות בנוף המדברי) - ^ תכתובת בעניין ממציא הלימן
