לא בשמים היא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לא בשמים היא הוא ביטוי ביהדות שאפשר לפרשו בשני מובנים, כפשוטו של הפסוק בו כתוב הביטוי לראשונה, וכאסמכתא מלשון הפסוק.
הביטוי מבוסס על הפסוק (דברים ל, יא-יד):
- "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום, לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמים היא לאמר, מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אתה ונעשנה. ולא מעבר לים היא לאמר, מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה. כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו".
פשוטו של הפסוק מדבר על קלות קיומן של מצוות התורה (או קלותה של התשובה), אך חז"ל דרשו מכאן גם שכיוון שהתורה כבר אינה נמצאת בשמים, אין אפשרות "לקחת" אותה משם על ידי כוחות נבואיים כלשהם, אלא יש ללמוד אותה על פי הכללים שניתנו כאשר היא ניתנה בהר סיני.
ואכן, ביטוי זה מופיע לראשונה בהקשרו הפשוט (בבלי ערובין נה, א), ואתו הקביעה שהתורה יכולה להילמד על ידי כל אדם, ואין צורך לעלות לשמים לצורך לימודה.
לעומת זאת, הביטוי מופיע גם מחוץ להקשרו הפשוט, כך שהפסוק משמש כאסמכתא לרעיון. התלמוד (בבלי בבא מציעא נט, ב; ירושלמי מועד קטן פ"ג ה"א) מביא בהקשר למחלוקת תלמודית המכונה "תנורו של עכנאי". מסופר שם על רבי אליעזר וחכמים שנחלקו בדבר הלכה, ולמרות שרבי אליעזר הראה מופתים שיורו שההלכה כמותו, ענו לו חכמים שכבר כתוב בתורה "אחרי רבים להטות", וכיוון שכך, אין להביא מן השמים ראיה שתתמוך בצד מסוים במחלוקת. התורה שניתנה בסיני היא מושלמת, וכוללת את כל הכללים לפסיקת ההלכה, ולכן אין צורך ב"עדכונים" מן השמים.
הוויכוח ההלכתי בהקשר זה, כלל דעות שונות ביחס ליכולת ההסתמכות על גורמים שאינם טבעיים בפסיקת הלכה. הרמב"ם קבע (משנה תורה, יסודי התורה ט,א) שנביא לא יכול לחדש הלכות, כאשר רק נבואת משה הייתה "נבואה מחוקקת", ולאחריה דבר זה נאסר; קביעה זו התבטאה אף באיסור גורף של כל שימוש בגורמים שאינם ראציונאלים בקביעת הלכה, כגון שאלת חלום ואף השפעה של ספרות הקבלה. לעומת זאת היו שתמכו ואף השתמשו בגורמים על-טבעיים שונים בפסיקת הלכה, כך מפורסם הספר "שאלות ותשובות מן השמים", העוסק בבירור שאלות הלכתיות על ידי שימוש בגורמים על-טבעיים, כדוגמת חלומות.
פירוש נוסף לביטוי הופיע בהמשך הדורות. כך בספרות הראשונים אנו מוצאים: "לא בשמים היא - לא בגסי הרוח היא מצויה" (רמב"ם, משנה תורה הלכות תלמוד תורה, ג,ח). במקרה זה הביטוי מביע את הרעיון שהתורה לא שוכנת אצל אנשים יהירים.
צורת ביטוי זו מקובלת כיום במשמעותה הפשוטה: הביטוי "זה לא בשמים" מבטא שאיפה מסוימת שהיא בת-ביצוע.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר דעת:
- לא בשמים היא, יהודה איזנברג.
- השפעת גורמים מטפיזיים על הכרעת הדין, תומר מוסקוביץ.
