כרסת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| כרסת (צליאק) | |
|---|---|
| מערכת העיכול | |
| ICD9 | 579.0 |
| ICD10 | K90.0 |
כָּרֶסֶת (צליאק, בלועזית: Coeliac או Celiac) היא מצב רפואי של רגישות לחלבון בשם גליאדין (Gliadin), המרכיב – יחד עם חלבון נוסף בשם גלוטנין - את הגלוטן, המצוי בדגנים מסוימים. קיימים מחקרים הטוענים שגם הגלוטנין – ולא רק הגליאדין - מכיל רכיבים המזיקים לחולי הכרסת (להרחבה).
הגליאדין הוא גליקו-פרוטאין (חלבון מורכב עם סוכר). הגלוטנין מעניק לעיסת הבצק את היציבות בזכות מבנה מולקולרי של רשת תלת ממדית.
הגלוטן בגרעין מעורב בעמילן והוא ממוקם מבחינה בוטנית באנדוספרם - ריקמה טריפלואידית המספקת מזון לגרעין במהלך גדילתו. הגלוטן מצוי בעיקר בדגנים כגון חיטה, שעורה ושיפון. בחיטה, למשל, מהווה הגלוטן עד 80% מהפרוטאין שבגרעין, והוא האחראי לאלסטיות של עיסת הבצק ולכך שהשמרים יכולים לתסוס ולהתפיח את העיסה.
הכרסת הינה מחלה אוטואימונית. תאי מערכת החיסון של החולה תוקפים את תאי הדופן הפנימית של המעי הדק, בהם נספג הגלוטן. תאי מערכת החיסון מזהים בטעות את הגליאדין כגוף זר, פתוגני, וכך נגרם נזק לסיסים ולרירית בדופן הפנימי של המעי הדק ולחוסר ספיגה של מזון.
אחד ממאפייניה המובהקים ביותר של הכרסת הוא הקושי ברוב המקרים לזהותה באופן חד משמעי (ראו בהמשך). בשל כך, שיעור החולים אינו ברור, אך מעריכים כי במדינות מערביות רבות שיעור המחלה מגיע לכאחוז אחד מהאוכלוסייה.
תוכן עניינים |
[עריכה] גורמי המחלה
גורמי המחלה טרם הובררו לגמרי אך ידוע כי היא קשורה לנטייה גנטית מסוימת (ראה בהמשך).
מחקר משנת 2005 טוען כי המחלה מתפתחת במקרים רבים כאשר רקמות לימפה בתחתית המעי הדק בשם Peyer’s patches אינן מתפקדות כראוי, ובעקבות כך secretory immune-globulin A המנטרל בדרך כלל את השפעת הגלוטן, אינו מופרש או מופרש בכמות לא מספקת. המחקר גם מנסה לקשור לבעיות בהפרשת sIgA גם מחלות כרוניות אחרות כגון מחלת קרוהן (Crohn), אסטמה ועוד. המסקנה ממחקר זה היא שהגלוטן הינו מזיק בהגדרה, אך רוב בני האדם מוגנים מפניו. מצד שני, הרוב המוחלט של הרופאים סבור כי תאוריה זו אינה מבוססת עדין.
בנוסף, ישנן השערות כי פתוגן מסוים, ככל הנראה נגיף, מעודד את פריצת המחלה, ויש גם המוסיפים לחצים נפשיים לרשימת הגורמים האפשריים.
[עריכה] היסטוריה
שמה הלועזי של המחלה הוא 'צליאק' ומקורו במילה היוונית קוליאקוס (koiliakos (κοιλιακός , שפירושה "של הבטן", ובהשאלה – כאבים של הבטן.
שם המחלה העברי מתקשר ישירות ללועזי אך שם דגש על אחד מתסמיניה הנדירים דווקא של המחלה בצורתה הקלאסית והוא בטן נפוחה, בעיקר אצל ילדים. מאחר שהיום ידוע שרוב חולי הכרסת אינם סובלים מתסמין זה, שוקלת כיום האקדמיה ללשון העברית להחליף את השם העברי. באפריל 2007 החליטה האקדמיה ללשון העברית לתת למחלת הכרסת שם רשמי בעברית והוא: דַּגֶּנֶת.
הראשון שתיאר את המחלה וטבע את שמה היה הרופא היווני הקדום גלן (Galen) הידוע גם כקלאודיוס גלנוס (Claudius Galenus, 129-199). המחלה תוארה באופן מפורט יותר, תחת אותו שם, בשנת 1888 על ידי הרופא הבריטי סמואל גי (Samuel Jones Gee , 1839-1911), שאף המליץ על דיאטה נטולת עמילן בתור התרופה היחידה למחלה. בשנת 1908 רופא הילדים כריסטיאן הרטר (Christian Archibald Herter) המליץ על אכילת שומנים במקום פחמימות. שם נוסף של המחלה בספרות הרפואית מתקופה זו הוא Gee-Herter´s disease על שמם של גי והרטר.
בשנת 1918 רופא ילדים בשם סר פרדריק סטיל ( Sir Frederick Still) המליץ להימנע מלחם. בשנת 1950 מצא סטודנט הולנדי לרפואת ילדים בשם ווילם דיקה (Willem Dicke) שהגורם הספציפי ממנו יש להימנע הוא קמח העשוי מדגנים מסוימים. המניע למחקרו היה ילדים חולי כרסת שבמהלך מלחמת העולם השנייה לא טעמו לחם ושאר מוצרי חיטה, וגילו דווקא שיפור בריאותי מבחינת תסמיני המחלה. מחקרו נתמך במחקר מקביל בראשות שרלוט אנדרסון הבריטית, שהראה כי העמילן וחומרים נוספים בקמח אינם מזיקים כשלעצמם, אלא רק הגלוטן.
במהלך שנות ה-60 גילו מספר חוקרים בארצות הברית כגון רובין (Rubin) את הביופסיה של המעי הדק כאמצעי אבחון ראשי למחלה, עד היום הזה.
[עריכה] אבחון
- למחלת הכרסת פנים רבות, ולעתים היא אף חסרת פנים כמעט לחלוטין. כאשר המחלה מופיעה בצורתה הקלאסית קל לזהותה, אך ברוב המקרים המחלה מופיעה בצורות שונות ואבחונה קשה. חלק מהמאמרים נוקבים ביחס של 1:10 בין החולים המאובחנים לחולים שאינם מאובחנים, מכאן שהמקרים עליהם יודעים הם רק קצהו של הקרחון, וכנראה ישנם חולים רבים הלוקים במחלה, ואף אינם יודעים זאת. כיום יותר ויותר חולים מתגלים בגיל מבוגר למרות שסביר שהם חולים במחלה זו תקופה ארוכה.
[עריכה] תסמינים קלאסיים
- בצורתה הקלאסית של המחלה, כפי שתיאר אותה חלקית סמואל גי, הילד מפסיק לגדול באופן תקין, הוא סובל מחיוורון, נפיחות בטן המלווה בכאבים, הצואה מרובה, חיוורת ומצחינה במיוחד, ומתפתחת אצלו לעתים קרובות אנמיה על רקע חסר בברזל. תסמינים נוספים המופיעים בעיקר בילדים הינם שלשולים, אובדן משקל, גפיים רזות מהרגיל, בחילות, הקאות ועייפות כרונית. כשנשים חולות כרסת ללא דיאטת גלוטן נכנסות להריון, קיים סיכוי מוגבר שהתינוק יוולד מוקדם מהרגיל ושמשקלו יהיה נמוך. מבוגרים החולים בכרסת זמן ממושך ללא דיאטה מתאימה עלולים לפתח סוג של סרטן - לימפומה של תאי T.
[עריכה] ביופסיה
- הדרך הכמעט-ודאית היחידה כיום לאבחון המחלה היא באמצעות ביופסיה של המעי הדק באמצעות אנדוסקופיה. בדיקה היסטולוגית של הביופסיה מגלה צלקות וניוון של הסיסים (villi), שהם מבנים זעירים דמויי שערות היוצאים מדופן המעי ותפקידם להגדיל משמעותית את שטח הפנים של המעי כדי לשפר את יעילות ספיגת החומרים המזינים. ישנו מספר זעום של חולי צליאק המגלים תופעות פיזיולוגיות אחרות (ראו הרחבה) ולכן הביופסיה קשה לזיהוי במקרים אלה. מקרה נוסף שבו ביופסיה לא תעזור היא לאחר דיאטה ארוכה ללא גלוטן. הקישורית הזו מצביעה על שנתיים דיאטה כזמן ממוצע להחלמה של רקמת המעי. לאחר זמן זה, או במקרה של ילדים שגדלו מגיל צעיר ללא גלוטן, לא ניתן לסמוך על הביופסיה ולא על בדיקת נוגדנים בדם, ולכן בדיקת צליאק חוזרת תתבצע באמצעות בדיקה גנטית (ראו בהמשך) או - במקרים מסוימים – אף תתבצע "דיאטת גלוטן" של אכילת גלוטן למספר חודשים ולאחריה בדיקות דם וביופסיה.
[עריכה] בדיקות גנטיות
- בתוך קבוצת הגנים הידועה בשם HLA (ראה Human leucocyte antigen), שהיא עצמה חלק ממשפחת הגנים MHC (משפחה המונה למעלה מ-200 גנים בכרומוזום מס' 6, ראה Major histocompatibility complex), קיימות שתי מולקולות הקשורות לכרסת, בשמות HLA DQ2 ו- HLA DQ8. במידה ושתי המולקולות האלו אינן נמצאות בבדיקה, כמעט בוודאות החולה אינו סובל מכרסת. אך הימצאות אחת מהן או שתיהן, היא רק תנאי חלקי שלא מספיק לאבחון המחלה, מאחר שהן מופיעות גם אצל כ- 30% מהאוכלוסייה שאינה סובלת מכרסת. במילים אחרות, בדיקת HLA לאבחון צליאק יעילה כדי לשלול את המחלה, אך אינה מספיקה לאבחון חיובי. הבדיקה מבוצעת כיום גם בישראל. להרחבה נוספת ראו כאן.
[עריכה] בדיקות נוגדנים בדם
- נוגדני גליאדין מסוג IgA:
- בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 התפתחה השיטה למדידת רמת נוגדני (Immunoglobulin) הגליאדין (מסוגים IgA, IgG) כמדד אבחוני לכרסת. לאחר מספר מחקרים התברר כי שיטה זו אינה מהימנה מאחר שהתגלה כי לאנשים רבים יש נוגדן לגליאדין למרות שאינם סובלים מכרסת. השיטה שוכללה לבדיקת נוגדני גליאדין מסוג IgA בלבד (לעומת IgG) מאחר שהם נפוצים יותר אצל חולי כרסת. מצד שני, גם בדיקה זו אינה מהימנה לגמרי מאחר שלאנשים רבים (כ-1 מתוך 700) חסרים מלידה נוגדנים מסוג IgA. לסיכום - באוכלוסייה ללא חסך IgA הבדיקה נחשבת אמינה יחסית, ובמקרה שאין תופעות מחשידות נוספות היא מחייבת ביופסיה רק בממצא חיובי.
- נוגדני אנדומיזיום ונוגדני טרנסגלוטאמינאזה:
- החל משנת 1984 נמצא שיש קשר מובהק בין נוגדני אנטיגן בשם אנדומיזיום (endomysium) לבין מחלת הכרסת, ולאחר שנים נמצא שגם האנטיגן טרנסגלוטאמינאזה (transglutaminase) גורם להווצרות נוגדן זהה. לא ברור מה טיב הקשר בין הגלוטן או הגליאדין לבין שני האנטיגנים הללו. כמו בבדיקה הקודמת, הבדיקה נחשבת אמינה יחסית בנוגדנים מסוג IgA בלבד.
[עריכה] טיפול
הטיפול היחיד המרפא לרוב את כל התסמינים (אך אינו מרפא את המחלה), הוא הימנעות קפדנית מאכילת מזונות המכילים גלוטן. כמויות זעירות של גלוטן מספיקות ליצירת הנזק הבריאותי. כסיוע לחולי כרסת, תוויות של מוצרי מזון בישראל מציינות במפורש שהם מכילים גלוטן (כאשר זה המצב), למרות שיש בעייתיות רבה בנושא זה. ישנן חברות מזון בארץ אשר מפחדות לקחת סיכון עם חולי הצליאק ולכן, בקלות ראש רבה, מסמנות את כל מוצריהן בתווית "עשוי להכיל גלוטן". בדרך זו הן פותרות את עצמן מעונש במידה והמוצר מכיל גלוטן ואין עליו תווית כזו.
למרות זאת, לעתים קשה להקפיד על הימנעות מוחלטת מגלוטן; לעתים מזונות שאמורים להיות נטולי גלוטן מכילים בטעות כמויות קטנות של החלבון. בנוסף, שמירה על דיאטה קפדנית לאורך כל החיים אינה קלה עבור אנשים רבים, במיוחד עבור ילדים ובני נוער. מצד שני, מגבלה זו אינה מפריעה להתפתחות ולגדילה מאחר שלכל מוצרי החיטה יש תחליפים תזונתיים (כרבע מאוכלוסיית העולם, בעיקר במזרח הרחוק, אינו צורך כלל דגנים המכילים גלוטן).
המזונות מהם יש להימנע מכילים חיטה, שעורה ושיפון. מזונות המכילים תירס ואורז אינם מכילים גלוטן, ואותם יכולים החולים לצרוך בחופשיות. לגבי שיבולת שועל הדעות חלוקות, ולכן ההמלצה הרשמית כיום לחולי הכרסת היא להימנע מצריכה של שיבולת שועל עד להבהרת הסוגיה.
קיימים גם נסיונות מחקר בכיוון של נטרול הגלוטן והפיכתו לפחות מזיק, ראה כאן.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- עמותת הצליאק בישראל (בעברית)
- פורום צליאק בתפוז (בעברית)
- פורום תמיכה לחולי צליאק בנענע (בעברית)
- מאמר מדעי (באנגלית)
- היסטוריית המחלה (באנגלית)
- מי כינה כך את המחלה (באנגלית)
- חדשות נטורופתיות (באנגלית)
- פורום בנושא צליאק (באנגלית)
- מאמר בנוגע למחלה (באנגלית)
- הורים כותבים על צליאק (בעברית)
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
