יטורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יטורים הם בני שבט ערבי שישב בצפון ארץ ישראל, ואשר חלקו גוייר בידי יהודה אריסטובולוס הראשון ממלכי החשמונאים בערך בשנת 104 לפנה"ס.

היטורים מוזכרים כבני יטור בן ישמעאל בספר בראשית פרק כה פסוק טו. בימי התפוררות הממלכה הסלאוקית, עת קמו ממלכות עצמאיות כממלכת החשמונאים וממלכת הנבטים הקימו אף היטורים ממלכה בחלקיה הצפוניים של ארץ ישראל ולבנון. הגבול המשותף לממלכה היטורית והממלכה הנבטית עבר במרכז רמת הגולן של היום. הצבא הרומאי גייס גם הוא את היטורים לשורותיו, משום שנודעו כקשתים מעולים.

מוצאם של היטורים באזור הטרכונה אשר בסוריה של היום, אזור בזלתי הקשה למחייה ולשליטה. משם התפשטו ובשיאה של ממלכתם שלטו על בקעת הלבנון חלקים מחופה הצפוני של לבנון וחופה הדרומי של סוריה, וחלקים מן הגליל. ד"ר משה הרטל, טוען שגם באירופה ניתן למצוא קברים של לוחמים יטורים.

יוסף בן מתתיהו מספר שיהודה אריסטובולוס הראשון שלח את אחיו אנטיגונוס הראשון לכבוש את ממלכתם, בשנת 104 לפנה"ס. הגליל נכבש מידם, ואלו מהם שנותרו בו חויבו בגיור, כפי שנהגו החשמונאים כלפי העמים אותם כבשו, כאדומים.

בימיו של מלך היטורים תלמי בן מניוס, באמצע המאה הראשונה לפני הספירה, הייתה בירת היטורים העיר כלקיס אשר בלבנון. צאצאיו של הורדוס, כאגריפס השני קיבלו מן הקיסרים הרומים את כלקיס לממלכה.

יטור מוזכרת כממלכה עוד בימי הקיסר טיבריוס, בברית החדשה ספר לוקס פרק ג' פסוק א' מופיע המשפט: "וַיְהִי בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת טִיבַרְיוֹס קֵיסַר וּפוֹנְטִיּוֹס פִּילָטוֹס הֶגְמוֹן בִּיהוּדָה וְהוֹרְדוֹס שַׂר־רֹבַע עַל־הַגָּלִיל וְאָחִיו פִּילִפּוֹס שַׂר־רֹבַע עַל־מְדִינוֹת יְטוּר וְטַרְכוֹנָה וְלוּסָנִיָּס שַׂר־רֹבַע עַל־אֲבִילִין".

על הר סנאים בצפון רמת הגולן קיימים שרידי מקדש אלילי יטורי ובו כתובת יוונית, חורבות בית בד ובורות מים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• שמעון דר, התחום הגאוגרפי של מפגש החשמונאים עם היטורים, קתדרה (חוברת מס' 59, מרץ 1991, באתר "סנונית")