יוסטיין גורדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יוסטיין גורדר (Jostein Gaarder) (נולד ב-8 באוגוסט 1952) הוא סופר נורבגי, שכתב רומנים, סיפורים קצרים וספרי ילדים.

גורדר נולד באוסלו, נורבגיה, למשפחת מורים ומחנכים. הוא למד לשונות סקנדינביות ותאולוגיה באוניברסיטה של אוסלו. במשך זמן מה, לפני שהחל בקריירה של כתיבה, לימד פילוסופיה.

יצירתו המוכרת ביותר היא הרומן "עולמה של סופי", שכותרת המשנה שלו היא "רומן על תולדות הפילוסופיה". יצירה פופולרית זו תורגמה לחמישים ושלוש שפות. בעולם מצויים עשרים וששה מיליון עותקים מודפסים, שלושה מיליון מהם נמכרו בגרמניה לבדה.

בשנת 1997 ייסד גורדר את "פרס סופי" יחד עם רעייתו סירי דאנביג. זהו פרס בינלאומי לסביבה ופיתוח, הניתן מדי שנה ונקרא על שם סופי שבספר.

באוגוסט 2006, על רקע המלחמה בלבנון פרסם מאמר אנטישמי חריף. "איננו מכירים עוד במדינת ישראל", כתב יוסטין גורדר בעיתון הנורבגי 'אפטנפוסטן', "אנחנו קוראים לרוצחי ילדים בשמם ולעולם לא נקבל שלאלה יש מנדט מאלוהים או מההיסטוריה להצדקת מעשי התועבה שלהם... אנחנו צוחקים לשגעונות של העם הזה, ומבכים את חטאיו". המאמר עורר סערה עזה מאז פרסומו. מונה לוין, מבקרת מוזיקה יהודיה-נורבגית מגדירה את הדברים כ"דבר המחריד ביותר שקראתי מאז 'מיין קמפף'" ואת כותבם כאדם בור ומלא שנאה. פרופ' דינה פורת, ראש המכון לחקר האנטישמיות והגזענות באוניברסיטת תל אביב, אומרת, "מדובר במניפסט אנטישמי קלאסי, שאפילו אינו יכול להסוות את עצמו כביקורת על ישראל". גורדר ניסה לטעון, כי לא הובן נכון וכי הוא "חבר של ישראל ושל היהודים". בניגוד לדברים שכתב במאמר, הוא מציין בדברים להגנתו, כי הוא תומך בקיום מדינה ליהודים, אך לא במתכונתה הנוכחית. הוא מודה, כי היה משנה במשהו את תוכן הדברים כדי לא לפגוע, אך איננו חוזר בו מעיקרם.^[1]