יהושע בן גמלא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהושע בן גמלא - כהן גדול בבית המקדש השני. הוא היה בעלה השני של מרתא בת ביתוס - בת למשפחת כהנים ידועה - ששמה נקשר גם באגדות החורבן (מסכת גיטין נו ע"א). לאחר שיהושע בן גמלא קידש אותה לאשה, היא קנתה עבורו את הכהונה הגדולה, בתשלום למלך (יומא יח ע"א, יבמות סא ע"א). לאחר מכן, הוא נשא אותה לאשה, דבר שהיה מותר לו לעשות לדעת חכמים, אף שלכהן גדול אסור לקדש אלמנה.
על פי המקורות בחז"ל, המלך שממנו קנתה מרתא בת ביתוס את הכהונה הגדולה, הוא ינאי המלך - אלכסנדר ינאי, אך הזיהוי הזה בעייתי הן משום שינאי עצמו היה כהן גדול, והן משום שמרתא בת ביתוס נזכרת באגדות החורבן, ואילו ינאי המלך חי כ-140 שנה לפני החורבן.
למרות שקניית הכהונה הגדולה, נעשתה למורת רוחם של חכמים, הם לא נמנעו מלהזכיר את יהושע בן גמלא לטובה, בזכות שני מעשים שעשה:
בן גמלא מוזכר לשבח במשנה במסכת יומא כמי שלקח את הגורלות, שנועדו להגרלת השעירים, שהיו עשויים אשכרוע (מין עץ) ועשאן זהב (יומא פ"ג מ"ט).
שבח נוסף משבחים אותו חכמים בזכות תקנתו החשובה בענייני חינוך. הוא נחשב למייסד בתי הספר בתקופת חז"ל. כך מובא במסכת בבא בתרא (כא ע"א): "אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל, שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה... עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע". בעקבות תקנה זאת, נקראו על שמו של בן גמלא, בתי ספר, בהם בית ספר עברי-אנגלי בפלורידה [1].
קיימת מחלוקת בין בעלי התוספות בעניין זהותו של יהושע בן גמלא, המוזכר במקורות הן לשבח והן לגנאי: יש מבעלי התוספות שכתבו שאין זה אותו אדם, אלא שני יהושע בן גמלא היו, האחד נזכר לשבח, והשני לגנאי (תוספות-ישנים יבמות סא ע"א). לעומת זאת, אחרים מבעלי התוספות כתבו שאחד הוא, ומעשיו נזכרו לשבח, אלא שדרך המינוי שלו זכתה לגינוי בפי חז"ל (ראו תוספות בבא-בתרא כא ע"א).
[עריכה] יהושע בן גמלא במרד הגדול
 |
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: הפיסקא כתובה ללא מקורות, תוך נקיטת צד, ובצורה אמוצינאלית. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
לאחר נפילת גוש חלב בידי הרומאים נמלטו יוחנן מגוש חלב ואנשיו שנתמכו בידי הפרושים לירושלים והחלו להנהיג בעיר משטר אימים. הקנאים השתלטו על בית המקדש, סילקו משם את משפחות הכהונה הוותיקות, ואף הנהיגו שינוי של בחירת הכהן הגדול על פי גורל.
בין המוחים החריפים והמתנגדים הקולניים למהלכים אלה היו הכהנים הגדולים הצדוקים יהושע בן גמלא וחנן בן חנן. הם כינו את הקנאים בשם אנשי רשע וזדון שהתמכרו לעשות רע.
בשעה שהאדומיים עמדו להיכנס לירושלים, על פי הזמנת הקנאים, ניצב יהושע בן גמלא, על חומת העיר ונשא נאום מול האדומים. יהושע בן גמלא לא קיבל את טענות הקנאים, כאילו המתונים בקשו להסגיר את העיר בידי הרומאים, מה שאמור היה לבסס את התערבות האדומים בעניין. יהושע בן גמלא הזמין את האדומים להיכנס לעיר, פרוזים, ללא נשק, ולשפוט טענתם של מי צודקת יותר – של הקנאים או של המתונים. משלא הצליח לשכנעם עזב יהושע בן גמלא את המקום, מאוכזב וזעף.
בשעה שפרצו האדומים לעיר במהלך סדר פסח, הם כילו את זעמם בכל מי שסומן כבוגד ועויין, וכך נשחטו חנן בן חנן ויהושע בן גמלא בפיגיונות האדומים .
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יהושע בן גמלא, באנציקלופדיה יהודית "דעת".
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Ben Gamla Charter School, home site
