יהודה החסיד (ירושלים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

עליות לארץ ישראל והתיישבות בה

עליות קדומות לארץ ישראל:

שיבת ציון

העליות בימי הביניים ובתקופת הרנסאנס:

עליית בעלי התוספות
עליית מגורשי ספרד
עליית רבי יהודה החסיד

העליות בעת החדשה:

ור' יהודה בן שלמה חי אלקלעי

עליות לפני קום המדינה

עליות לאחר קום המדינה

ערך זה עוסק ברבי יהודה החסיד, שעלה מפולין לירושלים בסוף המאה ה-17. אם התכוונתם לרבי יהודה החסיד, מחבר "ספר חסידים" ובעל הצוואה המפורסמת, ראו יהודה החסיד.

רבי יהודה החסיד לבית משפחת סג"ל, נולד בדובנו שפולין בשנת ה'ת"כ (1660), כאחת-עשרה שנים לאחר גזירות ת"ח ות"ט, שבהן טבחו ביהודים בערי פולין. הוא פעל כדרשן בעיירה שידלוב שבליטא, והתפרסם בחסידותו.

בשנת 1697 חולל תנועת עלייה לארץ ישראל, מתוך מטרה לקרב את ביאת המשיח. יש הגורסים, שהושפע ממגידים שבתאיים שסובבו בערי פולין. תחילה התארגנה קבוצה מצומצמת של כ-31 משפחות, אך במהלך המסע הארוך שארך כ-3 שנים, הצטרפו לחבורה יהודים רבים נוספים. בסופו של דבר מנתה הקבוצה כ-1,500 איש, שביניהם תלמידי חכמים ורבנים חשובים, מהם שנודעו כשבתאים, כחיים מלאך, או שנחשדו בכך. הקבוצה זכתה גם לקבל תמיכה כספית מקהילות יהודיות שדרכם עברה. בהמשך המסע נטשו את הקבוצה יהודים רבים שנשארו בארצות שאליהן הם הגיעו, או אף חזרו לארץ מוצאם. רבים נוספים נספו במחלות, בסערות הים ובפגעים שונים. בסופו של דבר, לירושלים^[1]. הגיעו ביום ה', ראש חודש מרחשוון של שנת ה'תס"א (14 באוקטובר 1700) רק כ-1000 איש.

עוד בטרם הגיעה הקבוצה לירושלים, נעשו הכנות בשיתוף עם היישוב האשכנזי בירושלים והוקמו עבורם 40 בתים לדירות וכן הוקמו בית כנסת בית מדרש מקווה ובורות מים לקליטתם הראשונית.

ימים ספורים לאחר הגיעו לירושלים, בו' בחשוון תס"א נפטר רבי יהודה החסיד, בהיותו כבן 41 שנים, והשאיר את הקבוצה כצאן ללא רועה.

לאחר מותו פרצו בקרב קהילתו מחלוקות רבות, בעיקר סביב האמונה המשיחית סביבו ששררה בחלקים ממנה. רבים מבני הקבוצה חזרו לארצות מוצאם, מקצתם התפרסמו מאוחר יותר כשבתאים מובהקים, נרשמו כמה מקרים של התאסלמות והתנצרות, ומועטים בלבד נשארו בירושלים. בגלל שאחדים מהקבוצה נודעו בהזדהות עם השבתאות, הקבוצה ככלל נדחתה על ידי הקהילה היהודית בירושלים ולא זכו לקבל שום סיוע כלכלי, בניגוד למקובל בקהילה יהודית. ר' גדליה מסמיאטיץ, מתלמידי רבי יהודה, יצא לחו"ל כשד"ר לגייס תרומות עבור הקבוצה בירושלים. ר' גדליה חיבר ספר בשם "שאלו שלום ירושלים" שמתאר את מסעי הקבוצה לא"י, והפיץ אותו בתקווה שיעורר אהדה, אך הצלחתו הייתה מעטה.

כמה ימים לפני שנפטר הספיק לרכוש את המגרש הסמוך לבית הכנסת הרמב"ן העתיק, (שהיה ידוע כ"חצר האשכנזים" העתיקה בה התגוררו רבי ישעיה הלוי הורוביץ מקרקוב בעל "שני לוחות הברית" ותלמידיו שעלו לארץ כמאה שנים קודם לכן), כדי לבנות בית כנסת לעדה האשכנזית בעיר, אך בשל מותו הבלתי צפוי נותרו אחריו חובות גדולים לעַרַבים, שבגללם נאסר על יהודים אשכנזים במשך כמאה שנים לגור בירושלים. רק רבי אברהם שלמה זלמן צורף מן היהודים האשכנזים שעלו בעליית תלמידי הגר"א הצליח להסדיר את החובות, ולהתיר ליהודים אשכנזים להתיישב בירושלים. אז נגאלה החצר ונבנה בה בית הכנסת האשכנזי הגדול שנודע תמיד בכינויו "חורבת רבי יהודה החסיד". גם לאחר שחרב בשנית במלחמת השחרור השתמר כינויו זה.

עד היום לא הובררה לחלוטין השאלה האם רי"ח היה שבתאי בעצמו או שמא רק הושפע משבתאים. ישנם חוקרים רבים הסבורים, על פי ממצאים של כתבי-יד, כי רי"ח היה שבתאי מוצהר בעצמו. ממכתבים רבים שמקורם בקבוצות שבתאיות שונות בפולין ובטורקיה עולה כי השבתאים החשיבוהו כשבתאי מוצהר.