יבש גלעד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יבש גלעד היא עיר מקראית, בירת חצי שבט מנשה, המופיעה כמה וכמה פעמים בתנ"ך. כמשתמע משמה, שכנה ממזרח לנהר הירדן, באזור הגלעד.
הופעתה הראשונה היא בספר שופטים, בסיפור פילגש בגבעה. למרות המלחמה הכוללת של בני ישראל בשבט בנימין, לא השתתפו אנשי יבש גלעד במאמץ המלחמתי. משנגמרה המלחמה לחמו בהם בני ישראל, והרגו ארבע מאות מבני העיר. את הבתולות לקחו לנשים לבני בנימין, שבשל שבועה נמהרת לא הותרו להינשא לאלו מבני ישראל שנלחמו בהם.
הפעם השניה שבה מוזכרת יבש גלעד, היא בסיפור המלכתו של שאול למלך. לאחר ששאול מומלך בפעם הראשונה, מאיים נחש מלך עמון לכבוש את יבש גלעד. בני העיר ניגשים למשא ומתן על חייהם, ומקבלים הבטחה מנחש, על פיה אם ינקרו את עינו הימנית של כל אחד מהתושבים, הוא יחוס על חייהם. שאול המלך חש עם צבאו לעזרת אנשי יבש גלעד, ומציל אותם מציפרני המלך העמוני.
בפעם השלישית מוזכרים אנשי יבש גלעד כאלו שקברו, מתחת לאשל בעירם, את שאול המלך ואת יהונתן בנו, שנתלו על ידי הפלשתים על חומות בית שאן, לאחר התבוסה בגלבוע.
