טופולב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טופולב (רוסית : Туполев) הוא שמה של חברה רוסית לתעופה וחלל שבסיסה במוסקבה. החברה קמה על בסיס המשרד לתכנון ניסויי המפורסם "טופולב" (OKB-156) שנוסד בברית המועצות על ידי א.נ. טופולב ב-22 באוקטובר 1922. החברה עוסקת כיום בפיתוח, ייצור ושיפוץ מטוסים, מערכות חלל ואוויוניקה אזרחיות וצבאיות, כמו גם בתחומי טכנולוגיית הטילים והתעופה הימית ויצרה למעלה מ 18,000 מטוסי טופולב בדגמיהם השונים.
[עריכה] היסטוריה
משרד התכנון טופולב נוסד על ידי אנדריי ניקולאייביץ' טופולב ב-1922 כמשרד שהתמחה בתכנון אווירונאוטי של מטוסי מתכת, הייצור בפועל נעשה על ידי מפעלים אחרים. תחום ההתמחות בטופולב היה מפציצים כבדים, ורבים מתכנוניו השפיעו מאוד על מגמות התכנון של מפציצים ומטוסינוסעים גדולים שנים רבות לאחר מכן.
בתקופת מלחמת העולם השנייה היה ה Tu-2 "באט", מפציץ כל-מתכת דו מנועי, אחד ממטוסי התקיפה הטובים ביותר של הצבא האדום. המטוס יוצר במספרים גדולים החל מ1942, אולם חלקו האחורי יוצר מעץ בשל המחסור במתכת.
בשנת 1945 נחתו בברית המועצות 4 מפציצי בואינג B-29 סופרפורטרס אמריקאיים לאחר הפצצה ביפן. הם הועתקו במהרה על ידי טופולב בציון Tu-4, שהיה למפציץ הביניבשתי הסובייטי הראשון. זה המריא לראשונה ב 1947 ויוצר במספרים ניכרים, תוך הסתמכות על התכנון במפציצים הגדולים הבאים מתוצרת טופולב.
ה Tu-16 היה למעשה Tu-4 מוגדל עם מנועי סילון וכנף משוכה לאחור, לשיפור ביצועי הטיסה. מנועי הטורבו-סילון של ה Tu-16 לא היו חסכוניי דיים להשגת טווח בין יבשתי של ממש, ולכן תוכנן ה Tu-20, שכינויו הנפוץ יותר הוא Tu-95. זה התבסס שוב על מבנה ה Tu-4, אך הותקנו בו 4 מנועים טורבו מדחף גדולים "קוזנצוב NK-12" שהקנו לו מהירות גבוהה של מטוס סילון יחד עם טווח גדול. מטוס זה היה למפציץ הבין יבשתי הסובייטי החשוב ביותר, מעין מקבילו של ה B-52 האמריקאי, ושירת כמפציץ אסטרטגי, מטוס ביון וסיור ומטוס ללוחמה נגד צוללות.
מה Tu-16 הצבאי פותח מטוס הנוסעים הסילוני Tu-104 שהיה לתקופה מסוימת מטוס הנוסעים הסילוני היחיד בעולם (לאחר קרקוע הדה-הבילנד קומט). בדומה, פותח מה Tu-95 מטוס הנוסעים Tu-114, המטוס המהיר בעולם שהונע במדחפים.
מאפיין חיצוני בולט של מטוסי טופולב תת קוליים גדולים הוא הימצאות פודים גדולים המתמשכים משפת הזרימה של הכנפיים. אלו מכילים את כני הנסע המתאפיינים במספר רב של צמיגים בעלי לחץ אוויר נמוך, המאפשרים המראה ונחיתה משדות תעופה מאולתרים ובלתי סלולים. לדוגמה, מטוס ה Tu-154, בן דורו של הבואינג 727, צוייד ב-14 צמיגים, כמספר הצמיגים של הבואינג 777-200 הגדול בהרבה.
טופולב עבד על תכנוני מפציצים על-קוליים עוד בטרם טיסותיהם הראשונות של ה Tu-16 וה Tu-95. תכנונים אלו התממשו ב Tu-98 "באקפין", שלא נכנס לשירות אך היה לבסיסם של אבות הטיפוס Tu-102 שפותח למיירט גדל הממדים T-28 "פידלר" ו Tu-105 שפותח למפציץ העל קולי Tu-22 "בליינדר" באמצע שנות השישים. בשנים אלו הוקמה גם חטיבת "K" לכלי טיס בלתי מאוישים שייצרה את כטב"מי הסיור Tu-139 ו Tu-143.
בסוף שנות השישים החל מתבלט במשרד בנו של א.נ טופולב, אלכסיי טופולב. תחת הנהגתו פותח מטוס הנוסעים העל קולי הראשון בעולם, Tu-144 (שכונה בלצון "קונקורדסקי" בשל דמיונו למטוס הקונקורד), מטוס הנוסעים הנפוץ Tu-154 והמפציץ האסטרטגי Tu-22M "בקפייר". מטוסים אלו העמידו את יכולותיה של ברית המועצות בשורה אחת עם אלו של המערב.
בשנות השבעים התמקד המשרד בשיפור יכולות מפציצי ה Tu-22M. ישנם משקיפים הטוענים כי המספר הרב של מפציצים אסטרגיים מתקדמים בידי ברית המועצות היווה זרז לשיחות סאל"ט 1 ו 2. גם מטוס הנוסעים Tu-154 שופר ונקרא Tu-154M.
בשנות השמונים פותח מפציץ אסטרטגי על קולי חדש, ה Tu-160 "בלקג'ק", שהתעלה על מקבילו האמריקאי, הרוקוול B-1B, אך התפוררותה של ברית המועצות הביאה לכך שחבלי הלידה הטכניים של מטוס מתקדם זה מעולם לא טופלו.
[עריכה] בתקופה הפוסט סובייטית
לאחר סיום המלחמה הקרה התמקדה חברת טופולב במטוסי נוסעים תת קוליים חסכוניים הפועלים על דלקים חליפיים. התכנונים המתקדמים של טופולב למאה ה-21 הם מטוסי הנוסעים והמטען Tu-204/214, Tu-330 ו Tu-334.
