חכיתיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חכיתיה, חקיטיה (בספרדית Haquetía או Jaquetía) היא שפה רומאנית יהודית, דיאלקט של ספרדית-יהודית (לאדינו) שהיה בשימוש יהודי מרוקו הספרדית, טריטוריה ספרדית בצפון מערב מרוקו. שפת החכיתיה שהתפתחה במקום היא שפה יהודית המבוססת על ספרדית עתיקה עם ערוב של מילים בעברית ובערבית. במיוחד בולטת בשפה זו ההגייה של החית הגרונית. החכיתיה נכתבה באותיות עבריות והייתה חלק משמעותי בתרבות של יהודי מרוקו הספרדית, אם כי בניגוד ללאדינו של קהילות המזרח, קיימים מעט מאוד טקסטים כתובים בשפה והיא שימשה בעיקר לדיבור.

מרוקו הספרדית היא טריטוריה שנמסרה לשלטון קולוניאלי ספרדי בהסכם פס בשנת 1912 ובירתה הייתה העיר טטואן. עם קבלת העצמאות מצרפת ב-1956 יצאה גם ספרד משטחה של מרוקו פרט לשתי מובלעות סאוטה ומלייה שעד היום (2006) נתונות בשלטון ספרדי. עם זאת, מרוקו הספרדית הייתה נתונה להשפעה ספרדית כבר עם כיבוש ספרד על ידי המוסלמים במאה ה-8 לספירה. יהודים ומוסלמים שגורשו מספרד במאה ה-15 מצאו בה מקלט, והיא הייתה נתונה גם לשלטון פורטוגלי חליפות.

הקהילות העיקריות בה דיברו את שפת החכיתיה הן טטואן, אלקסרכביר, לראצ'ה, ארסיליה טנג'יר, סאוטה ומלייה. לאחר 1956, עם העברת השטח למרוקו, היגרו רוב היהודים דוברי החכיתיה לישראל, ספרד, ונצואלה וקנדה. דוברי השפה לא תמיד הנחילו אותה לדור השני והיום השפה נמצאת בסכנת הכחדה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

האזנה ל"אחד מי יודע" בחכיתיה מאוספי הפונותיקה הלאומית